איך למדתי לתקשר עם היקום
כל כך הרבה בקשות קיבלתי לכתוב על תקשור ועל התהליך שלי איתו.
ואני נענית לאתגר!
אז הנה מה שפעם שאלתי את עצמי על תקשור:
מה זה, מיסטי כזה? רוחות וכאלה?
זה תמיד נשמע לי נורא מסקרן ומוזר.. לא היה לי ברור אם זה אמיתי שאנשים באמת "מתקשרים" עם משהו שהוא לא הם. ואם להיות כנה- האמנתי שיש אנשים עם יכולות, אבל אף פעם לא חשבתי שיש לי את היכולות האלה.
עולם הרוח המסתורי
מגיל צעיר התעניינתי בעולם "שמעבר"- בתור ילדה הייתי מדברת המון עם ה"יקום"- דמיינתי שיש בו פיות שמקשיבות למבוקשי, מדריכות אותי ועוזרות לי באתגרים השונים.
טוב, אין ספק שתמיד היה לי דמיון מאוד מפותח- והוא נתן לי המון תמיכה בתקופות מאתגרות יותר (כשהורי נפרדו, כשהרגשתי דחויה חברתית והרגשתי תסכול גדול אל מול האכזבה של הורי מכך שלא הוצאתי ציונים טובים במקצועות הריאליים).
בשלב כלשהו, התחלתי להתפלל לאלוהים. גדלתי בבית חילוני ולכן לא לימדו אותי להתפלל- זה היה דחף שהגיע מתוכי, מאין הבנה שיש משהו גדול יותר שנמצא איתי בכל רגע, מקשיב, תומך ומחזק אותי.
כשגדלתי קצת, קראתי המון ספרים, דיברתי עם אנשים.. אז לא היה פייסבוק, אינסטגרם או יוטיוב שבהם יכולתי להיחשף בכזו קלות כמו שאפשר היום לכל הנושא הזה- אבל מצאתי את הדרך שלי.
בספרים שקראתי היו המון תיאורים של אנשים ש"שמעו קולות", ראו חזיונות של עתיד, חלמו על העתיד, קיבלו מסרים בחלומותיהם מאנשים קרובים שנפטרו, ראו הילות ועוד ועוד.
אני לא חוויתי אף אחד מהתיאורים האלה.
ב- 2006, כשהתחלתי ללמוד הילינג ביחד עם פסיכותרפיה הוליסטית, חברי ללימודים היו בחלקם "מתקשרים מטבעם"- ושיתפו בכל מיני מסרים ש"היו מקבלים" תוך כדי, לפני או אחרי הטיפולים.
זה ריתק אותי ביותר- ואפילו קצת קינאתי בהם, כי גם אני רציתי.. אבל פחדתי מזה.
גם הילינג, הסתבר לי, הוא סוג של תקשור- העברת אנרגיה יקומית דרך הצינור שהוא אנחנו – לאדם אחר לצורך ריפוי. זה נשמע מוזר ועד היום אין לי דרך מוחשית לתאר את החוויה הזאת- אבל כך זה מתרחש כשמכוונים את התודעה לשם, וזה משהו שהיה לי קל לעשות, כי זה לא הפחיד אותי בכלל.
זה לא הרגיש לי כ"תקשור" במובן שתפשתי אז תקשור.
עד לאותו זמן קישרתי לעולם התקשור- איכויות של כישוף- עולם שיש בו אור וגם חושך והרבה מסתוריות מאיימת.
אז רציתי הצצה לעולם הזה, אבל ממש פחדתי.
לעולם לא אשכח את התקופה, בשנה השניה של לימודי ההילינג שלי, כשגרתי לראשונה בחיי לגמרי לבד, בדירת חדר קטנה בת"א- ובזמני הפנוי, בשקט שלי עם עצמי (וזה קרה די הרבה)- קראתי המון ספרי רוח ועשיתי המון מדיטציות שהעיפו אותי למקומות ותחושות חדשים. אז חוויתי רגעים של פחד גדול שנכנס בי- כאילו חציתי עם תודעתי למקומות שלא שייכים לי, שעדיף שלא אכיר ואדע.
כמו שאמרתי- זה היה מפחיד ומסקרן ביותר.
באותה התקופה גם בדיוק יצא הסרט "הסוד" שהסביר בצורה כל כך פשוטה- דברים שכבר מזמן הרגשתי בחיי, אבל לא ידעתי לשים עליהם את האצבע או להסביר.
ואז- בדיוק נסעתי למכור בעגלות בארצות הברית.
כל יום בעבודה בעגלות- המחיש לי באופן מרוכז מאוד כיצד פועל היקום לאורך תקופות של שנים, בדיוק כמו רגעים של נצח.
במלים אחרות- ממש חוויתי איך התודעה שלי משפיעה על הדרך בה היקום מביא לי דברים.
ועדיין- הרגשתי שאני לומדת לתקשר עם היקום ולהבין אותו.
הרגשתי שהלך לי כל כך (במכירות- כן, בתקשור עם היקום- קצת פחות).
עולם הגוף והנפש
עוד כמה שנים עברו אח"כ והתרחקתי מעולם הרוח.
ואז- התקרבתי לעולם הנפש.
עבדתי כמה שנים בבריאות הנפש, בטיפולי פסיכותרפיה עם קצת הילינג (שחיבר אותי לרוח מבלי להבין איך בדיוק זה עובד ומה קורה שם).
אח"כ עברתי לעולם הגוף- ועסקתי בעיסוי ורפלקסולוגיה.
באותה תקופה גם התחלתי להקפיד יותר על תזונה טבעית והתחלתי לרוץ ריצות ארוכות ולהבין שאני מבקשת גם הצלחה כלכלית.
עברתי דרך כל עולמות- הרוח, הנפש, הגוף.
ואז, כשאף עולם לא סיפק אותי לגמרי והרגשתי שכל הזמן חסר לי משהו- הגעתי לעולם התודעה.
העולם שמאגד בתוכו הכל!
העולם שמכיל את כל השפע של מי שאנחנו.
זה קרה לאט לאט, מבלי שאוכל להצביע על רגע של תפנית.
זה קרה מתוך הנסיון שלי כמטפלת ומאמנת, מתוך החוויות שחוויתי והרצון שלי ללמוד כל הזמן-
דרך ספרים, סדנאות, טיפולים רגשיים ותהליכי אימון.
דרך ההצלחות והאתגרים.
דרך התפילות שלי- שגם כשלא ראיתי שהן נענות מיד- תמיד הרגשתי שיש מי ששומע אותן.
הכרתי במהלך חיי הרבה סוגים של מי שקראו לעצמם "מתקשרים".
לא היה לי כל ספק שהם תקשרו- ברוב המקרים הם דייקו כל כך בדברים שהם אמרו לי.
הם עשו זאת דרך קלפים, נומרולוגיה, שיחות עם רוחות/מלאכים/ישויות אחרות.
בתור מטפלת בהילינג, שחוותה סוג של תקשור אנרגתי- הבנתי שכל מי שמתקשר, עושה זאת דרך התפישה הסובייקטיבית שלו, וככל שאדם מצליח לנתק את עצמו מהחוויה האנושית שלו- כך התקשור מדויק יותר.
מה זה תקשור?
ההגדרה המילונית שמצאתי: יצירת קשר עם ישויות על טבעיות/ ניהול תקשורת עם הסביבה.
ההגדרה שלי, שהתהוותה מתוך חוויה, לימוד והתנסות: ניהול תקשורת עם כל צורת תודעה שמעבר לתודעה האנושית המצומצמת שלנו.
ומה זה אומר?
התודעה
בשביל להבין את העניין חייבים להבין קודם כל מהי התודעה:
מה שהחושים שלנו קולטים- זו תפישה מאוד מאוד מצומצמת של התודעה שלנו.
כשאני משתמשת במושג: "תודעה", אני מתכוונת לאינטליגנציה גבוהה- שמורכבת מכל הידע שקיים ביקום.
התודעה הגבוהה הזאת היא מאוחדת עם התודעה שלנו- היא מה שיוצר את חוק האחדות שקיים ביקום- שאומר שכולנו אחד.
ברמת האנרגיה מאוד קל להוכיח זאת- כל חומר בעולם הזה מורכב בבסיסו מאנרגיה- שצפיפותה יוצרת את הצורות השונות שהעיניים האנושיות שלנו רואות.
אבל גם לרגשות שלנו יש אנרגיה וגם למחשבות. האנרגיה הזו, בדיוק כמו החשמל- היא בלתי נראית בעיניים האנושיות, אבל היא בהחלט קיימת.
האנרגיה הזו מרכיבה את התודעה, שמרכיבה את כל היקום שלנו.
היקום
ומהו היקום?
טוב, זה המקום שיש להרבה סוגים של פרשנויות-
היקום יכול להיות אלוהים, זה יכול להיות אינטליגנציה אינסופית, אני לא אסביר לכם דברים שאני לא יודעת- כי מי אני שאתן פרשנות לדבר האינסופי הזה שמרכיב את עולמנו ואת כל העולמות שאי פעם נוצרו או יווצרו?
בואו נסכים שהיקום זה בעצם מכלול האנרגיה הקיימת, התודעה שמרכיבה את כל התודעות של כל בני האדם, בעלי החיים, הטבע, החומר, הרגשות, המחשבות, הנשמות החיות על פני כדור הארץ, החיות בפלנטות אחרות, במימדים אחרים, הישויות, המלאכים, וכל מה שמתקיים בכל רובד שקיים בכל מקום שהוא, לא תלוי במרחב או בזמן- מתקיים באינסוף.
או קיי, אז התודעה האינסופית הזאת, תאמינו או לא- מאוחדת איתנו. בדיוק כפי שאנחנו מאוחדים בתודעה שלנו- אחד עם השני ועם כל דבר אחר שמתקיים באינסוף.
תשאלו אותי- איך זה יכול להיות? הרי זה נראה שאנחנו נפרדים.
יש בזה מן הנכון- הגוף שלנו נפרד וזה מייצר אשליה של מחשבות נפרדות ורגשות נפרדים.
אבל התודעה שלנו מאוחדת תמיד עם הכל.
ברגעים בהם אנחנו לא מזדהים עם עצמנו, עם הגוף שלנו והמחשבות הפרטיות שלנו- אנחנו יכולים ממש להרגיש את האחדות הזו.
וזה קורה דרך התקשור.
חווית האחדות
הצלחתם להבין את הרעיון?
אם לא, אל דאגה, גם אני לא הצלחתי ממש.. עד שלא חוויתי את זה.
ואני אגלה לכם סוד- כולנו חווינו את האחדות הזאת, באיזשהו רגע בחיינו.
לא ידענו אולי שזה מה שאנחנו חווים. אבל זו היתה האחדות.
מהי חווית האחדות?
זוהי חוויה של רוגע, בטחון ושלווה מוחלטים, של אהבה אינסופית- לעצמנו ולכל דבר ביקום הזה.
אולי חוויתם זאת ברגע של הצלחה גדולה, תוך כדי יצירה של משהו חדש,
במבט על אדם אהוב מאוד, או בהתבוננות בטבע.
אולי חוויתם את זה במהלך מדיטציה, בהתבוננות בשקיעה או תוך כדי ספורט מונוטוני (ריצה/שחייה/הליכה וכו') שגרם למוח שלכם לנדוד הרחק.
בחוויה הזאת מגיע רגע אחד של בהירות.
ולפעמים- רגע אחד זה כל מה שצריך.
הרגע הזה הוא הרגע בו פתאום מבינים משהו באופן מוחלט עד לעמקי נשמתנו.
פתאום יודעים משהו מבלי לנסות להבין מאיפה זה הגיע ולמה.
זוהי חוויה של תקשור עם התודעה האינסופית הזאת- עם היקום.
בעיני- אין כל חשיבות עם מה מתקשרים- כל זמן שזה קורה בחוויה של אחדות, של בטחון ואהבה.
כל חוויה אחרת- של פחד או אימה- היא חוויה שאין בה תקשור נקי, כי היא מתערבבת עם חלקים אנושיים בתודעה שלנו שלא יכולים להתחבר לחוויית האחדות של היקום. באחדות – אפילו טיפה של פחד פשוט לא יכולה להתקיים.
דמיינו את זה כמו אור חזק- אין שום אפשרות שחושך יתקיים בו.
כשיש שמש- לא קיים החושך.
החושך מתקיים רק כאשר השמש נעלמת אל בין העננים או שוקעת.
כך גם הפחד לא יכול להתקיים כשהתודעה שלנו מאוחדת עם תודעת היקום.
ברגע שהפחד עולה- זה ממש כמו ענן פנימי שלנו שמסתיר את היכולת שלנו לתקשר עם היקום באופן מלא.
החוויות שלי
טוב, אז נחזור אלי לרגע- איך אני יודעת את כל אלה?
ברגעים של הבהירות של האחדות- גיליתי זאת- דרך ההתרגשה המופלאה שחוויתי, שלא דמתה לשום דבר שחוויתי בחיי האנושיים.
וכשקראתי ספרים של מתקשרים שונים, של אנשים שחוו חוויות סף מוות למיניהן או הארות גדולות- הבנתי שכולם כתבו על אותה החוויה בדיוק, שגם אני חוויתי עם האחדות הזו.
ישנם אנשים שנולדים עם כשרון טבעי לשיר או לרקוד. ישנם כאלה שמביעים את עצמם בכזו רהיטות וכריזמה. יש כאלה שזוכרים כל דבר שהם שומעים וקוראים, כאלה שנולדו עם היכולת לחשב בראש חישובים מתמטיים מסובכים ויש כאלה שקולטים שפות במהירות האור.
לכל אחד מאיתנו יש את המתנות איתם הגענו לעולם- גישה מהירה, קלה וטבעית יותר לכל מיני יכולות שלכולנו יש את הפוטנציאל להגיע אליהן- אם נשקיע זמן ומאמץ.
יש את אלה שנולדו עם אנטנות תודעתיות מאוד מפותחות והם מתקשרים ללא מחסומים את מסרי היקום.
אני לא נולדתי עם אנטנות מפותחות כאלה.. לפחות לא ידעתי זאת. לאורך כל חיי חשבתי שאין לי את יכולת התקשור הזאת- עד שהבנתי.
הבנתי שכל חיי תקשרתי בלי לדעת שאני עושה זאת.
הבנתי שלכל אחד יש את הדרך הייחודית שלו לתקשר עם היקום.
תקשור לא חייב להיות בצורה של מלים, קולות וחזיונות.
הוא יכול להגיע בחלומות, ברעיונות, ביצירה, במחשבות וברגשות.
אני הבנתי שהדרך בה הכי קל לי לתקשר עם היקום- היא ברגשות, כי אני מאוד מחוברת לרגשות שלי.
ברגעי חוויית האחדות המדהימה שחוויתי (עוד מעט אספר לכם עליהן)- הרגשתי בעיקר רגשות מאוד עוצמתיים, שהביאו אותי להבנות עמוקות- על עצמי ועל החיים.
הרבה פעמים, אני מרגישה כל מיני רגשות שלא ברורים לי- עד שאני מבינה שאלה לא תמיד הרגשות האנושיים שלי.
לשמחתי- נולדתי עם מסננת פנימית בריאה ששומרת עליי מפני הצפות רגשיות ביומיום ואני יודעת להתחבר ולהפתח לתקשור הרגשי רק כשאני באמת רוצה.
זו המתנה שאני נולדתי איתה.
וכל אחד מאיתנו נולד עם מתנות משלו. את שאר היכולות, כולנו יכולים לפתח, אם נבחר.
כאן אני מגיעה לספר איך אני פיתחתי וממשיכה לפתח עוד יכולות תקשור שלא היו נגישות לי בעבר.
בשביל זה אספר לכם איך הגעתי להרגיש ולחוות את חוויית האחדות:
בפעם הראשונה שאני זוכרת, זה קרה אולי בגיל 21, כשבמהלך מדיטציה שעשיתי בקורס קבלה שלקחתי אז, הרגשתי שאני והאור האלוהי- אחד. זו היתה חוויה מעצימה ועילאית.
מה שקרה, לא זמן רב אח"כ, הוא שניסיתי לשחזר את התחושה הזו ובחלק מהמדיטציות הצלחתי חלקית..
למה חלקית? כי ברגע שהייתי מתחילה להרגיש את ההרגשה העילאית הזאת של התרגשות ואהבה גדולה- היה עולה לי רגש של פחד גדול והכל היה נעלם. בדיוק כמו שהרגשתי באותה תקופה- משיכה ופחד מהלא נודע.
אז אחרי תקופה שנמנעתי מלנסות להתחבר לאחדות הזו, חזרתי לזה באמצע תקופת לימודי ההילינג, בגיל 24 בערך, כשלמדתי ששום דבר לא יכול לפגוע בי- אם לא אתן לו.
למדתי את זה שוב, דרך החוויה במדיטציה- בכל פעם שהיה עולה לי פחד גדול, במקום להתנגד אליו ולנסות להעלים אותו, הייתי פשוט מתקשרת עם הפחד- מדברת איתו, שואלת אותו מה מבוקשו ולאט לאט הוא היה נרגע ומפנה מקום להתרחבות התודעתית שלי.
בגיל 25, לעולם לא אשכח את היום ההוא שטיילתי באי קופיפי שבתאילנד, והרגשתי הכי בודדה בעולם.
מסביבי היו מאות אנשים שמחים, שיצאו לחגוג ולהכיר. החברה שאיתה טיילתי מצאה לה בחור והלכה איתו, ואני הרגשתי הכי לא מושכת, לא מעניינת. הרגשתי סלידה מעצמי ותחושת בדידות גדולה וכואבת.
ואז, מתוך צורך בגילוי חדש, עליתי לקראת השקיעה לפסגת ההר שצופה על האי- וברגע שהגעתי לפסגה הרגשתי באופן חד משמעי שאלוהים/ היקום מתקשר איתי:
ראיתי את הנוף המושלם נשקף מתחתי. לא ציפיתי לכל היופי הזה, והתמלאה בתוכי הרגשה מדהימה של אהבה עצומה וידעתי, באופן חד משמעי וללא צל של ספק- שאני לא לבד- שאני מקבלת את המסר הזה ממשהו גדול ומופלא כל כך ועליי רק לזכור זאת, בכל רגע של בדידות. זה ריגש אותי כל כך שהזלתי דמעה.
זו היתה הרגשה, חוויה ותובנה של תקשור- גם אם לא במובן הקלאסי של המילה.
גם בטיפולי ההילינג שהתחלתי חוויתי רגעים של תקשור- כאילו הרגשתי שהגוף שלי הוא הרבה מעבר למה שהעין שלי רואה ומתערבב עם הגוף של מי שאני מטפלת בו- ובלי להבין איך ולמה, ידעתי פתאום בדיוק איפה כואב להם, ומה הסיבה. ככל שהתנסתי בטיפולים האלה, למדתי להפסיק לשפוט את עצמי שאני מדמיינת דברים ולהכיר בכך שתודעות אחרות מתקשרות איתי.
אחת החוויות החזקות שחוויתי בגיל 26 היתה דווקא עם בחור איתו יצאתי. הוא היה מתקשר מלידה- כל הזמן קיבל מסרים והוא מאוד ריתק אותי. באחת הפעמים בהם היינו יחד, הבטנו זה לזו בעיניים ופתאום ראיתי מראות, ממש כמו סוג של חזיונות- של מלחמות שהיו פעם, אנשים, בעלי חיים.. אני לא זוכרת את הכל, רק שזה היה מאוד עוצמתי ושיתפתי אותו. ואז הוא אמר לי שהוא העביר אליי את המראות האלה כי רצה לשתף אותי בידע קדום שהיה לו.
קשה לי להסביר את פשר הדבר- אולי זה היה מגלגולים קודמים שלו, של העולם.. מה שבטוח הוא שהתודעה הרחבה- אין לה מגבלות זמן ומרחב ולכן אנחנו יכולים לתקשר לפעמים עבר ועתיד. ודוקא באותה חוויה הרגשתי מאין פלישה למרחב שלי- כאילו "שותלים" לי מחשבות מבלי לבדוק איתי אם זה מתאים או מקובל עליי. באותה המידה לעולם לא אטפל בהילינג באדם שלא מודע או מאשר לי לטפל בו, גם אם זה טיפול מרחוק.
דיברתי עם הבחור על זה והוא הסכים שהיה עליו לבקש את רשותי לפני.
היום אני יודעת, שאף אחד לא יכול "לפלוש" לתודעתי ללא רשותי ורצוני- ובאותו היום, כנראה שהיה לי את הרצון ובעיקר אפשרתי לו להעביר אליי מידע שסקרן אותי.
היו המון רגעים בחיי, בעיקר במצבים רומנטיים, בסוף שנות ה-20 לחיי, שגרמו לי להרגיש שאין נפרדות ביני לבין הגבר שהייתי איתו. הצלחתי דרך הרגשות שלי לקבל מסרים מהתודעה של האדם שאיתי- לא תמיד ידעתי לתרגם זאת או גם לא ידעתי איך להתנהל עם זה.
לעתים, השיתוף שלי היה מביא את הגברים אותם שיתפתי- להירתע ולהתרחק. כאילו ראיתי דברים בתוכם שהם עוד לא היו מוכנים לראות בעצמם, והחשיפה הזאת הפחידה והחלישה אותם.
אז אני הייתי "החזקה", אבל הרגשתי כל כך חלשה כשהם בחרו לעזוב אותי.
ואז הגיעו שנות השלושים. משהו טוב קרה לי במהלך השנים האחרונות- זה התחיל בהפסקה שלקחתי מהעולם הרוחני, כשטיפלתי בעיקר בעיסויים ורפלקסולוגיה- בבעיות פיזיות של אנשים ובכמה שפחות התעסקות בעולם הרוח. יכול להיות שהייתי צריכה הפסקה מהכל. רציתי להתחבר לתחושת האחדות המדהימה עם היקום, אבל לא זכרתי איך עושים זאת וזה היה קל יותר פשוט לחיות את החיים הגשמיים החומריים.
אבל איפושהו תמיד הרגשתי שהעולם הרוחני מחכה לי, שלא אוכל להמשיך להתעלם ממנו לאורך זמן- כי הוא משולב עם העולם הזה באופן כל כך הרמוני ומושלם.
אז החלטתי לחבר את כל מה שלמדתי אי פעם על השפע עפ"י חוקי היקום ולחקור את הכל לעומק- דרך המסע האישי שלי.
זה הוביל אותי לחבר כל דבר חדש שלמדתי, קראתי , למדתי על עצמי את החוקיות הזאת ונוכחתי לראות את הסנכרון המושלם של הכל. כאילו הצלחתי לאסוף את כל החוויות שחוויתי אי פעם- הרגשיות, הרוחניות- ולהבין אותן יותר.
כשמבינים משהו לעומקו, זה פחות מפחיד, פחות מאיים והרבה יותר נגיש.
קצת לפני יום הולדתי ה-35, הגיע לידי הספר: "מתה להיות אני" של אניטה מורז'אני.
זה ממש לא הספר הראשון שקראתי על העולם שמעבר לתפיסה החושית שלנו, אבל הוא הגיע לידי בדיוק ברגע הנכון- כשרציתי להיזכר בו ולא ידעתי איך.
הספר המומלץ בחום הזה, הביא אותי להתבונן מחדש בעיניים אחרות על העולם שלנו.
ואז, אחרי תקופה ארוכה, חוויתי עוד חוויית אחדות מרגשת- בזמן שישבתי מול הים באחת השקיעות שאני כל כך אוהבת :
ראיתי מולי את הים והשמש השוקעת, ואז לפתע פתאום ראיתי את עצמי- כאילו אני והנוף אחד, כאילו אין כל הבדל בינינו. זו היתה חוויה ממש מעצימה מרגשת שהביאה בעקבותיה המון תובנות.
אני יודעת שזו היתה עוד דרך שבה היקום תקשר איתי והראה לי את האמת.
עוד כמה חודשים עברו והתחלתי ללמוד את הספר המופלא: "הקורס בניסים".
בשלב הזה, הבנתי שכל מה שאי פעם חוויתי ולמדתי- הכין אותה לאמת הכתובה בין דפי הספר.
יום יבוא ואלמד את הקורס המדהים הזה, אבל בנתיים אספר שכל מה שלמדתי ואני לומדת מהקורס בניסים הוא ריכוז של כל מה שאי פעם למדתי על החיים האלה, התבונה האינסופית והתודעה של היקום.
ברור לי- שהדרך שבה הספר הגיע לידי, (נתקלתי בפרסום באינסטגרם, ראיתי בתגובות שמישהו מוסר את הספר, משהו הניע אותי לפעול, פניתי אליו, הוא גר לא רחוק מאזור שגם ככה עברתי בו ברכב ואספתי את הספר)- כל זה במקרה, בדחף, בפעולה – זו הדרך בה היקום הראה לי שאני מוכנה לפתוח את התודעה שלי עוד קצת ולגלות אמת רחבה יותר.
תוך כדי למידת האמת של התודעה הרחבה, האמת של השפע בעולמנו, ותרגול יומיומי שלה- במדיטציות, במחשבה, במודעות- גיליתי עוד ועוד סימנים מהיקום שלא ראיתי קודם:
הבנתי שכל דבר שקורה, כל אדם שאני פוגשת, כל חוויה, כל תובנה שאני מגיעה אליה, כל דחף, כל יצירה שלי- קשורים במסרים מהיקום.
אני מבקשת- והיקום נגלה אלי בשלל דרכים מופלאות.
לא תמיד באותו הרגע, כמעט אף פעם לא בדרך בה אני רוצה- אבל הוא תמיד תמיד מעביר לי מסרים.
מי מעביר לנו מסרים?
כמו שכבר כתבתי- זה יכול להיות אלוהים, תודעות של נשמות אחרות, ישויות, מדריכים רוחניים, אנרגיה אוניברסלית.. אני לגמרי לא מתעסקת במי בדיוק- אותי אישית זה לא מעניין, כי אני מרגישה שגם ככה, מתחת להכל, כולנו אחד, וכולנו אהבה- אז כל מסר שאני מקבלת, הוא תמיד מסר של אהבה.
היום אני כבר יודעת שכשעולה בי פחד- זה לא מסר שקיבלתי. אני יודעת שהפחד מגיע מתוכי, מהחלק האנושי הנפחד והנפרד שקיים בי. אז אני פחות מתרגשת ממנו היום ופחות פועלת מתוכו.
הדבר המדהים שקרה לי לפני כמה חודשים, הוא שמתוך ההרגשה המרגשת הזו של החיבור עם הכל- הרגשתי שאני רוצה להתכתב עם אלוהים. קצת כמו ב"שיחות עם אלוהים" (הספר המופלא והמומלץ בחום של ניל דונאלד וולש).
פשוט בא לי לכתוב שאלות ולקבל תשובות.
אז התחלתי לכתוב לאלוהים- כפי שאני תופשת את אלוהים- התודעה הגבוהה שאוהבת אותי ללא תנאים ויודעת הכל.
לקחתי מחברת וכתבתי שאלות.
ואז חיכיתי לתשובה. בספר, למי שקרא, היד של ניל דונאלד וולש התחילה לזוז מעצמה.
אני לא הרגשתי שהיד שלי זזה מעצמה. הרגשתי שאני מזיזה אותה. אבל כאילו הגיעו אליי המלים- ידעתי בדיוק מה לכתוב וזה ממש לא הרגיש שזה בא ממני.
המשכתי לשאול עוד שאלות.. ושוב- התשובות התחילו לזרום דרך התודעה שלי אל היד ואל הכתיבה.
שיחקתי עם הכתיבה- פעם עם יד ימין ופעם עם יד שמאל.
גיליתי שכשאני כותבת עם היד החזקה שלי- יד ימין- קל לי יותר להתחבר לעצמי.
וכשאני כותבת עם יד שמאל, קל לי יותר לשחרר ולאפשר למלים להגיע אליי במסרים מופלאים.
אז הבנתי שאני מתקשרת. למען האמת- עד עכשיו אני לא יודעת באמת אם אני לא ממציאה את כל זה.
המוח האנושי שלי מאוד סקפטי לגבי הדברים שהוא לא יכול לקלוט.
אבל אני חייבת להכיר בכך שהגיעו אלי כל מיני מסרים שאני לא זוכרת שאי פעם למדתי, קראתי או קלטתי במהלך חוויותי בחיים. הם תמיד כל כך מופלאים ומדויקים. וזה תמיד כל כך מרגש אותי כשאני קוראת אותם אח"כ (כי אני מתקשה לזכור באותו הרגע מה כתבתי).
ככל שאפשרתי לעצמי יותר לבקש תשובות לשאלות שלי ושל אחרים- כך הגיעו התשובות בקלות רבה יותר ואפילו לא רק כשכתבתי. זה קורה לפעמים בשיחות- כשאני פתאום מרגישה שאני חייבת להעביר מסר למישהו- ואני תמיד מסבירה שזה משהו שאני מרגישה ואני לא יודעת אם זה מדויק.
עד היום כל מי שהעברתי לו מסר אישר לי שזה היה מדויק.
המסקנה- כולנו חולקים תודעה אחת יוצרת ומופלאה
זה כבר לא מפחיד אותי- זה מהנה ונעים כל כך, לדעת שאני אף פעם לא לבד.
וברגעים שעולה בי פחד (ועדיין יש כאלה לפעמים)- אני מבינה שאני חוסמת את התקשור ולא נלחמת בזה. ואז זה עובר.
ומכיוון שאנו חלק מהתודעה הזאת- אנחנו יכולים להתחבר אליה בכל רגע באמצעות האהבה- כי כשאנחנו אוהבים, כל ההבדלים שחשבנו שיצרנו בינינו- נעלמים. ושם מופיע השפע האמיתי.
מסקנות שהגעתי אליהן בעקבות התקשור עם היקום
מסקנות שהגעתי אליהן
בעקבות התקשור עם היקום
1. הבנתי שמאז ומעולם תקשרתי עם היקום-
הבנתי שכולנו מתקשרים כל הזמן ושיותר נכון לומר- היקום מתקשר איתנו.
אבל לעיתים, בגלל הפחדים וחוסר האמונה שלנו- אנחנו חוסמים את הפתח לקבל את התשובות מהיקום.
אם אנחנו רוצים לקבל מסרים- עלינו להפסיק להילחם במחסום האנושי הזה. להניח לזה ולא ללחוץ על עצמנו- ברגע הנכון, בזמן הנכון, אם נרצה- נפתח לעולם שמעבר.
2. לכל אחד מאיתנו יש את הדרך הייחודית שקל לו לתקשר בה וכל אחד מאיתנו יכולים לפתח עוד דרכים אם נרצה ונבחר-
בין הדרכים הקיימות:
מראה עיניים, שמיעה, אינטואיציה, כתיבה, רגשות, ביטוי מילולי, רעיונות, מגע, קלפים, מספרים ועוד.
3. הדרך לפתח את יכולת התקשור היא להכיר בכך שהיקום מתקשר איתנו ולשים לב לכל חוויה שלנו בחיים-
להכיר בכל צירוף מקרים, רגש שלווה עוצמתי או אדם שנוגע בליבנו- דרכים בהן היקום מתקשר איתנו.
4. לבקש בכל פעם שרוצים-
עזרה, מסר והכוונה מהיקום- ולאפשר לו להביא לנו אותם בדרכו שלו.
5. לשים לב לתסכול, לפחד ולספק. כל אלה חוסמים מאיתנו את יכולת התקשור-
במצבים כאלה, אם בכל זאת אנו רוצים לתקשר עם היקום- להזכיר לעצמנו שאנו תמיד מוגנים, אהובים ובטוחים ושהפחד הוא אשליה ולבקש מהיקום ומעצמנו להוריד את המחסום הזה ולהרפות.
6. להתנסות בכל צורות התקשור עם היקום שמכירים-
לראות מה עובד יותר ולמה מתחברים- אפשר לעשות מדיטציה ולבקש לראות דברים, אפשר כמו שאני עושה- לכתוב שאלות ולבקש מסרים לתשובות דרך הכתיבה. אפשר לבקש מסרים מספרים (לפתוח ספר בעמוד מסויים ולקרוא את הפסקה שעליה האצבע שלנו). אפשר לבקש לתרגם את הרגשות שלנו למסרים ואפשר לבקש בכל דרך אחרת.
7. סבלנות-
גם אם לא מצליחים ישר לתקשר עם היקום, צריך לפעמים להיעזר בסבלנות, כי גם יכולת התקשור שלנו, כמו כל שריר אחר- היא יכולת חדשה אם לא השתמשנו בה מעולם, והיא מצריכה זמן הסתגלות ותרגול.
מסר שקיבלתי עבורכם:
"אמרי לקהל קוראיך שהם נפלאים ומושלמים כפי שהם. הרצון לתקשר נובע מדחף אמיתי וטבעי להתחבר לאחדות העולם. אולם כשהוא מחובר לאגו- הוא חוסם ולא מאפשר לאמת שהיא אהבה להכנס.
בכל רגע שיבחרו באהבה לעצמם ובשלווה במקום הנוכחי בו הם נמצאים- הם יתחברו לרגע הזה ואיתו לנצחי. הזכירי להם שהדרך היחידה לתקשר איתנו היא דרך שחרור המחשבות על העבר והעתיד וחיבור מלא לכאן ועכשיו.
זה מצריך תרגול לפעמים אך ברגע שהתקשורת נפתחת- היא הופכת לנגישה אליכם בכל זמן שתרצו.
הזכירי להם שכולכם אהובים ומוגנים תמיד".
