דנה: אם נחזור על חווית החופש, תוך כדי שיש לך עסק ואת מקיימת זוגיות, את מתנהלת כנוודת דיגיטלית. אני אשמח שתספרי קצת על התהליך הספציפי הזה?

ליאור: העניין של הנוודות הדיגיטלית (אנשים שעובדים ומטיילים בעולם תוך כדי תנועה) הוא אצלי כמו נושא החופש. זה מאוד מעסיק אותי. אני בכל הקבוצות של הנוודים הדיגיטליים, קוראת המון בנוגע לזה וזה מושא המחקר שלי. בן-הזוג שלי, שאנחנו מעל ל-9 שנים ביחד, הוא שכיר. לכן זה לא אפשרי עבורנו לצאת למסע של נוודות דיגיטלית ביחד.

כמו שחופש זה מוטיב שהיה חשוב לי בעסק מלכתחילה, זה מוטיב שהיה לי חשוב מאוד גם בזוגיות. תיקשרתי את הצורך בזה מהיום שהכרנו ואנחנו מאפשרים אחד לשני המון חופש. אני גם נוסעת לבד וזה משהו שמאוד מקובל עליו, הוא מפרגן, מאפשר ומשחרר ואני מאוד מוקירה את זה.

דנה: עצם זה שיש את ההבנה והחופש בתוך הקשר שלכם, זה מדהים. מהדברים שלך עולה משהו חשוב שאני רוצה לציין:

כשאת מספיק מחוברת לעצמך, לדברים שחשובים ומעסקים אותך, את גם מזמנת את האנשים שמותאמים לרצונות האלה.

בן-זוגך שכיר וזה יעניין אותי גם לשמוע על נוודות דיגיטלית מתוך המקום הזה.

ליאור: כשהגעתי למצב בעסק שאני יכולה לאפשר לעצמי לצאת לנוודות דיגיטלית והוא לא, ניסינו לחשוב על דרך שזה כן יכול לעבוד. זה יכול להיות שהוא יקח חופש מהעבודה, אבל אז זה יהיה לתקופה מוגבלת. ואנחנו עושים גם את זה: אחת לשנה למשך חודש אנחנו טסים ביחד, בדר"כ בתקופת חגים (בהן יש יותר חופשים שלא דורשים ממנו לקחת הרבה ימי חופש וזה לרוב גם חופש מהצד שלי), אבל זה לא מספיק לי ואני משלבת נסיעה אחת לתקופה, לתקופות קצת יותר ארוכות גם לבד.

עכשיו חזרתי מחודש וחצי במקסיקו וניו-יורק.  וכל הזמן ניסיתי לחשוב איך זה יכול לשרת את העסק. תיכף נדבר גם על איך נוצר מזה מוצר גם. מה שקורה אחת לרבעון זה שאני נוסעת לכמה ימים לעבוד בפיתוח ובחשיבה של תכנון העסק והבנתי שזה מאוד עובד לי. זה כבר הרבה שנים קורה. בתקופה של הקורונה זה היה בארץ ורוב הזמן זה היה בחו"ל.

הבנתי מה תהיה שגרת השנה שתכלול מספיק חופשים שתהיה לי נעימה: אז יש שילוב של חופשות תכנון שאני עושה עם עצמי אחד לרבעון וחודש בשנה שאני לבד בחו"ל. יש חודש בשנה שאנחנו נוסעים ביחד ובין לבין יש נסיעות וטיולים משותפים קצרים. זה יוצר מצב שבערך אחת לחודש, שבוע אני לא בארץ.

דנה: איזה מדהים. מושלם. אני חוזרת למשהו שאמרת: "זה יקרה בדרך זו או אחרת". מדהים השילוב הזה, שאף אחד לא מרגיש שהוא מפסיד משהו (הוא לא צריך לעזוב את העבודה ואת לא צריכה חלילה להיפרד ממנו כדי להיות נוודת דיגיטלית) ואני מניחה שזה רק יתפתח ויהיה יותר מסונכרן והרמוני. וזה נשמע מדהים.

אני רוצה לשאול אותך שאלה שבטוח שואלים אותך הרבה: איך זה לטוס לבד כשאת לא טסה איתו? מובן שזה מה שבחרת וזה נכון לכם, אבל להרבה אנשים לא נעים לטוס לבד. הם מפחדים, חוששים, נתחיל מבדידות, עוד לפני האופרציה הטכנית של איך להסתדר (את עושה את זה הרבה שנים) איך זה מבחינת הבדידות

ליאור: יש לזה הקדמה קצרה מזיכרון רחוק, שהוא עוגן שחקוק לי בזיכרון: ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 6 ואבא שלי עזב לארה"ב. לאורך השנים, בילדות מגיל 12 הייתי נוסעת אליו לבד כל קיץ לתקופה של כחודש.

אני ממש זוכרת את הטיסה הראשונה לבד למיאמי (טיסה עם עצירה בניו-יורק שהייתי צריכה להעביר מזוודות ולהסתדר לבדי). בטרמינל 1 בנתב"ג שהייתי על המדרגות הנעות שמיועדות רק לטסים, שמהם עולים לעבר הביקורת דרכונים ו"נעלמתי" לכל המשפחה שנשארה למטה וליוותה אותי לשדה התעופה.

אני זוכרת את חווית העצמאות שנחקקה לי. כאילו כל נסיעה לבד אני משחזרת את הרגע הזה. אני לא יודעת אם אוכל להנגיש את החוויה הזאת למי שלא היה ניסיון שכזה, אבל אני מוצאת בנסיעות לבד משהו אחר לגמרי מנסיעות עם אחרים. יש משהו בלבד ובהחלטות שתלויות רק בך, שמוביל לתחושת חופש ועצמאות שלא קורית בקונסטלציה אחרת.

בנוגע לעניין של הבדידות, אני חושבת שזה מאוד אינדיבידואלי. זה לא מתאים לכל אחת, אבל אני חושבת שמי שמרגישה בנוח עם הלבד שלה ומתאים לה הלבד בארץ, או במרחבים אחרים שיותר קלים לעיכול : ) יכולה לעוף על החוויה הזאת.

זו חוויה של חיבור לעצמך בעוצמות הכי גבוהות שאפשר. זה קסום ומעצים. מי שמרגישה בנוח עם הלבד אני חושבת שזו חוויה שלא כדאי לוותר על ניסיון שלה.

דנה: תודה ששיתפת. אני חייבת להגיד לך ליאור שכל מה שאת אומרת מדבר ישר ללב שלי והנשמה שלי. או שאני רק בהתרחבות כל הזמן מהשיחה הזאת או שאנחנו דומות או שאני מרגישה את האנרגיה שלך וזה עושה לי טוב.