דנה: רעות, זה מטורף מה שאת משתפת, במיוחד בגיל כל כך צעיר. אני בכוונה שואלת את השאלות הקשות, כי אלו המקומות שאנשים לרוב נופלים בהם ולא הולכים עד הסוף לעבר השפע שמגיע להם.  מה שמעניין אותי לדעת הוא- מה עזר לך באתגרים, ברגעים שנראה שדברים לא הולכים לקרות ואת לא בדרך?

רעות: זה מדהים. עכשיו שאת שואלת, מלא סיטואציות כאלה עולות. אני מאמינה שזה כמו בדיקה. כמה את מחויבת. כל הזמן יש כאלה בדיוק של כמה את מחויבת. אני אתן דוגמה: בשנת 2015 הוצאתי קורס דיגיטלי של הכנה ללידה. עד אז לא עשו קורס שכזה. לא היה בן-אדם אחד שאמר לי "לכי על זה". כולם אמרו לי שאף אחת לא תקנה דבר שכזה. אני זוכרת שאמרתי שאין מצב, אני קשובה לעצמי והלכתי, עשיתי והשקעתי בהכנה של הקורס. ברגע המכירה עשיתי וובינר מדהים. היו מלא בנות ובסיום הוובינר לאחר  שלב המכירה, אף אחת לא קנתה.

אני זוכרת את הרגע הזה שיצאתי מהחדר, הייתי נשואה והיה לי תינוק. התיישבתי על הספה והתחלתי לבכות. אני קולטת את כל מה שעשיתי, כל האנרגיה, כל הכסף וההשקעה לאחר שכולם אמרו לי "זה לא יעבוד". ובאמת גם לאחר מכן היו שאמרו "אמרתי לך, זה לא יצליח״ וזה עוד יותר הקשה על הסיטואציה.

ואז היה הרגע הזה, שניגבתי את הדמעות ואמרתי לעצמי, "אין מצב, זה יקרה, אני לא מוותרת! אני יודעת מה זה נותן, מי אני ומה אני שווה".  קמתי בבוקר ובמהלך הלילה הייתה רכישה ראשונה וככה זה המשיך כל השבוע. זה היה המוצר הראשון שמכרתי והיו איזה 20 רכישות.

דנה: אני חושבת שזה המקום הפנימי שלנו שמבקש מאיתנו להתרחב ולהרחיב את היכולת שלנו להאמין ולבטוח. אנחנו לא יכולות להרחיב את היכולת להאמין אם לא ניפול מידי פעם למקומות של חוסר אמונה ובשביל ליפול למקומות האלה, צריך לפעמים לקבל דברים מבחוץ שכביכול יאשרו לנו שזה לא קורה, רק כדי שנוכל לחזק את עצמנו במקומות האלה.

רעות: הדברים מבחוץ קורים לנו מתוכנו כי יש לנו חוסרים באמונה ואז זה משתקף בחוץ ואני חושבת שלא משנה מה קורה, זה לטובה, כי כמו שאמרת, אני מתרחבת וצומחת. אני מעדיפה לא ליפול למקום הקורבני, כי אני מרגישה שזו ההתפתחות שלי ובשביל זה אנחנו כאן. אני חיה, מתפתחת, זו המהות של מה שאני עושה, והמקום הקורבני לא משרת את זה.  זה כמו שיש בוץ, את יכולה לעמוד ולשקוע לתוכו או שבעזרת הרגליים את יכולה להפוך אותו למשהו יותר קשה, לעלות ולטפס, אז כזה.

דנה: כששיתפת, נשמע שצצו הספקות, יחד עם הדברים שהסביבה אמרה לך "זה לא יעבוד ולא ירכשו" ועדיין אמרת "אין מצב, זה יקרה". כשתיארת את זה, הייתה לי צמרמורת בכל הגוף וממש הרגשתי את האנרגיה והתחלתי לדמוע, כי זה הדבר. זה היה רגע של עוצמה. זה המקום של הניסים, כשאת זו שיוצרת את השפע שלך. אין שום דבר "בחוץ", את זו שבוחרת ומחליטה מה יקרה. וברגע שעשית את הבחירה ואמרת "אין מצב, זה יקרה, אני לא מוותרת"  זהו רגע של בחירה עוצמתית.

רעות: אלה הרגעים של הבחירה.  הייתי דולה וידעתי מה זה לידות ובלידות שלי, אמרתי ובחרתי שהלידות שלי יהיו מדהימות.   גם אם המיילדת או המנתח נכנסו ואמרו שדברים לא התקדמו, הייתי בגישה שדברים הולכים לקרות בהתאם לבחירה שלי. ברגע שאת מבינה שאת בוחרת ואת בסנטר ובנוכחות, אז זה מאוד חזק.

חוויתי את זה כמה פעמים גם בתור זבוב על הקיר בחדרי לידה. ההתנסות הזאת הגיעה מתוך חברות שליוויתי אותן בלידות וזה לימד אותי המון על להיות נוכחת בזמן אי וודאות מטורף, של דופק ולחץ. המון דברים שלא קורים בשגרת היומיום. יש מקומות שמלמדים אותך ממש להתמודד עם אי הוודאות וזה מחזיר אותנו שוב לנוכחות ולהבין שהכול זמני ועובר וזה לא שלי. יש דברים שהם לא שלי ואין לי מה לקחת אותם על עצמי.

דנה: אני חושבת שיש גם משהו באי הוודאות שמייצר את המרחב לעשות את הבחירה מחדש. לדוגמה אם נדבר על הקורס הכנה ללידה שיצרת והרגע הזה של אי הוודאות שחווית לאחר שלא היו רכישות. עלתה השאלה למה אני בוחרת להאמין? לקולות שאמרו לי "זה לא יקרה, אף אחד לא יקנה" או לקול הפנימי שאומר לי "זה הולך לקרות כי זה מה שאני רוצה וכך בחרתי".

כמה שאי הוודאות מפחידה לפעמים, אני רואה את זה כהזדמנות בה אנחנו מקבלות את האפשרות לבחור מחדש. אני חושב שזה מאוד נוכח אצלך שאת כל פעם עושה את זה. זה הכוח שלך.