fbpx

תפריט

אני בריכה בגג בית מלון באסיה

חוקי שפע שמתגלים בטיול באסיה

חוקי שפע שמתגלים
בטיול באסיה

לפני שבוע בדיוק חזרתי מירח הדבש שלי.

למעשה ירח הדבש היה רק עוד תירוץ לצאת לטיול ליעדים רחוקים, בהם לא הייתי עדיין.

 

זה היה חודש של שיט שהתחיל בסינגפור, ואז לתאילנד, קמבודיה, וייטנאם, הונג קונג, סין, יפן, טאיוואן והפיליפינים. 

 

לכל אורך החודש הזה התמדתי בקריאה, מדיטציות והרבה שיחות עם היקום/אלוהים- על השפע שבעולמנו ועל המקום שלי אל מול הנפלאות שנגלו לפני.

זה היה טיול אינטנסיבי, גדוש ו- פשוט מדהים!

 

היום אני רוצה להביא בפניכם את חוקי היקום הבולטים שנגלו בפני, דרך החוויות של הטיול והמדינות המופלאות השונות:

אני מתחת למרינה ביי סנדס בסינגפור

סינגפור: אנחנו יוצרים את השפע שלנו

סינגפור: אנחנו יוצרים
את השפע שלנו

וואו, את הטיול שלנו התחלנו ביעד הכי מושלם שיכולתי לבקש. אני לא יודעת אם זה היה מההתרגשות של תחילת המסע, או מכיוון שזה נפל על יום הולדתי- אבל אני התאהבתי בסינגפור!

 

למען האמת, זה די מפתיע כי אני חובבת טבע מושבעת ובסינגפור, הטבע זה לא מה שבולט לעין.

מה שכן ממש בולט בסינגפור- זו הארכיטקטורה המדהימה, הענקית, המרשימה, המודרנית והיפה- גם ביום וגם בלילה. 

 

ביום- התפעלנו מהבניינים הגבוהים, הנופי והפארקים שכולם- מעשה ידי אדם.

ובלילה- נדהמנו ממופע אורות בשלל צבעים- על הבניינים, הפארקים ואפילו דרך רחפנים באויר.

הכל היה כל כך מושלם והאוכל.. אחח.. אין דברים כאלה!

 

מה שהדהים אותי במיוחד- שכל היופי של סינגפור הוא מעשה ידי אדם.

כל מה שראינו סביבנו היה תוצר של תודעה של אנשים שתכננו, דמיינו, בנו ועיצבו זאת.

 

ומאיפה כוח האדם והכסף לייצר כזה יופי- גם הם הגיעו מהתודעה של האנשים.

 

המסקנה- כל דבר שנדמיין נוכל ליצור- אם זה במו ידינו ואם זה בסדרת צירופים של הרבה עזרה אנושית ורוחנית.

תאילנד:  כשמשחררים-כל מה שרוצים קורה באופן מדויק

תאילנד אני יושבת על סלע בחוף

אז האוניה שלנו עגנה בתאילנד, קרוב לפטאיה- שם קבענו להפגש עם אברהם, חבר של דן שגר שם. חשבנו שקבענו איתו שנגיע לעיר וכשנמצא חיבור לאינטרנט- נתקשר אליו משם.

 

כשירדנו מהאניה, גילינו שהעיר די רחוקה ואין כל כך מוניות, אבל יש הסעה מטעם האוניה, שמחירה פי 3 ממחיר המונית. החלטנו בכל זאת לעלות עליה. כדקה אחרי שההסעה התחילה בנסיעה, רגע לפני ששילמנו לנהג- דן קלט את אברהם, עומד ומשוחח עם השומרים במחסום של הנמל וישר ביקשנו לרדת מההסעה.

 

מסתבר שאברהם רצה לאסוף אותנו מהאוניה וכדי לעבור את המחסום הוא היה צריך לשלם מס די גבוה- אבל פגשנו אותו בדיוק רגע לפני ששילם- ונסענו איתו לעיר.

 

יכולנו לצאת בהסעה מוקדמת יותר ולפספס אותו. יכולנו פשוט לא להסתכל ולפספס אותו. הכל היה יכול לקרות..

אבל כבר מזמן למדתי שכלום לא מקרי: היינו במצב רוח טוב, משוחררים מלחצים- והיקום סידר לנו את המפגש עם אברהם באופן כזה שאף אחד מאיתנו לא נאלץ להוציא כסף- הוא עדיין הפתיע אותנו (כפי שתכנן) ואנחנו קלטנו אותו בדיוק ברגע הנכון.

 

המסקנה- כשלא "לוחצים" על היקום להביא לנו דברים בדרך מסויימת, קורים צירופי מקרים מופלאים שמסדרים לנו הכל באופן מושלם.

קמבודיה: אנחנו חיים בעולם של ניגודים

קמבודיה:
אנחנו חיים בעולם של ניגודים

אני עומדת על החוף בקמבודיה

קמבודיה המחישה לי ניגודים באופן מאוד קיצוני וחד. מהרגע שהגענו לשם, קשה היה להתעלם מהעוני שצעק אלינו מכל עבר: אנשים קפצו עלינו והתחננו להסיע אותנו לאן שנרצה- רק כדי לקבל מאיתנו דולר, או שניים.

 

בעודנו מסתובבים בעיר סיהנוקוויל, נכנסנו בטעות לשכונות מגורים וגילינו באיזו זוהמה ובתים רעועים וקטנים משפחות שלמות גרות. החוסר היה מאוד בולט. לדן היה מאוד קשה לראות זאת. הבנתי אותו ורק אמרתי לעצמי כמה זכינו בשפע וכמה חשוב להעריך את כל מה שיש לנו.

ואז- הגענו לחופים. 

 

כל זוהמת העיר נשכחה- הגענו לגן עדן! חול לבן, ים טורקיז, עצי קוקוס. העוני נשכח, כל מה שראיתי לנגד עיני הוא שפע- שפע של טבע מדהים שפשוט קיים שם.

ואכן, אנחנו חיים בעולם של ניגודים- חוסר ושפע, עוני ועושר, עצב ושמחה, קר וחם, גדול וקטן, שחור ולבן, חורף וקיץ וכמובן שעוד הרבה בין לבין.

 

אבל הרעיון הוא שזהו עולם של ניגודים וקצוות. והסיבה לכך היא- כדי שנדע להכיר בחוויות שלנו. דבר זה אפשרי רק אם נכיר את הניגוד שלו. 

לא נוכל להבין מה זו אהבה, אם לא נרגיש את החוסר שבה.

לא נוכל להבין מהו שפע, אם לא נבין מהו חוסר.

לא הייתי יכולה להכיר תודה על כל מה שיש לי, אם לא הייתי רואה אנשים שאין להם, או אפילו אם אני לא הייתי חווה חוסר בדברים מסויימים.

לא הייתי מתפעלת עד כדי כך מהחופים היפים- אם לא הייתי רואה את הזוהמה והעוני רגע לפני.

 

המסקנה- מכיוון שאנו מבינים שהניגודים שולטים בעולמנו, אנו יכולים לדעת שבכל פעם שאנו חווים חוסר, צער או כאב- תמיד תמיד מתקיימים גם המצבים ההופכיים של כל אלה, וזה אומר שהם קיימים גם עבורנו- באמצעות שינוי תודעתי.

וייטנאם: כשאנו בתודעת שפע- הכל קורה תמיד לטובתנו

סירות עוגנות בוויאטנם

וואו, היתה לנו חוויה מדהימה במדינה היפה הזו. ראינו חלקים שונים ומגוונים מוייטנאם, אבל ללא ספק מה שאני הכי אהבתי זה את היומיים- בהם עגנה האוניה שלנו בדננג.

 

לקחנו לנו נהג צמוד במחיר מצחיק ובילינו ביום גשום במיוחד (שממש לא הזיז לנו) בבאנה היל (פארק אטרקציות מדהים שנבנה בהרים וההגעה לשם היא דרך אחד מהרכבלים הארוכים בעולם), מי סון (אתר מקדשים היסטורי בתוך יער קסום) ולבסוף הגענו לעיירה הרומנטית והפסטורלית- הוי אן, שם גם בילינו את הלילה.

 

בהוי אן אכלנו במסעדה וייטנאמית מדהימה, קיבלנו מסאג', נפעמנו מהפנסים הקסומים שדלקו בלילה, מהשוק ההומה והעשיר שביום, מזריחה על הנהר עם הסירות שעגנו לצידיו ובתי קפה נעימים שלצערי לא הספיק לנו יום אחד לחוות את כולם. בדרך חזרה לאוניה, בזמן קצר שנשאר לנו, עצרנו בהרי השיש ובמקדשים המדהימים שנבנו בתוך ההרים- רצנו את כל המדרגות למקדשים, וכל כך נפעמנו מהמראות ומהאוירה הנפלאה ששרתה ביני לבין דן- שבכלל לא הרגשנו את הקושי ברגליים. נהננו מכל רגע והגענו לאוניה, בדיוק בזמן, רגע לפני שעזבה את הנמל.

 

היינו בהיי מהיומיים המופלאים האלה- שנקטע לרגע ע"י אנשי ההגירה הוייטנמיים שביקשו לחקור אותנו בכניסה לאוניה.

מסתבר שהיינו צריכים לעדכן את אנשי צוות האוניה שאנחנו ישנים לילה בוייטנאם (ולא באוניה). לא ידענו ולא עדכנו- ומכיוון שכך נחקרנו על מה מה שעשינו ביומיים האלה.

 

למרות ההפתעה הגמורה, נשארתי בהרגשה הטובה מכל הטיול המופלא שלנו והרגעתי את דן שהכל קורה תמיד לטובתנו.

ואכן, כך היה. 

מסתבר שאם היינו מעדכנים מראש באוניה, היינו צריכים לשלם לא מעט כסף על אשרת שהייה במדינה- שהיתה שונה מהאשרה שהיתה לנו. 

כך- נחקרנו בסה"כ ומכיוון ששיכנענו בכך שבאמת לא ידענו אחרת, הם ויתרו לנו על קנס ושחררו אותנו לדרכנו, די מהר.

 

מסקנה- הכל קורה תמיד לטובתנו, ובעיקר כשאנו בתודעת שפע, שהיא תודעה של שמחה, הנאה וכיף- ואם לא מאפשרים להפתעות לא צפויות חיצוניות לתעתע בנו ונשארים באותה התודעה- דברים טובים ממשיכים להגיע אלינו.

סין: כשנדמה שאין יותר ברירות, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להתמסר

סין - אני יושבת על אבן וברקע פגודה

בסין היתה לי החוויה המאתגרת ביותר בכל הטיול- במשך שבוע שלם לא יכולתי להתחבר לאף אחת מהרשתות שאני עובדת איתן באינטרנט- לא לאינסטגרם, וואטסאפ, פייסבוק ואפילו לא גוגל. מה שהביא אותי למעשה להיות לגמרי מנותקת מהעולם החיצון- דבר שלא צפיתי קודם.

 

לכאורה- זה לא סוף העולם, אולי אפילו מבורך במובנים מסוימים. אבל אחרי שהתרגלתי לשתף את הטיול שלי ברשתות השונות ולהתכתב עם משפחתי, הרגשתי כאילו חלק מהאדמה היציבה עליה הרגשתי כל כך נוח לדרוך- רעדה תחתי.

 

החלק המאתגר ביותר היה שלא יכולתי להתחבר למפות של גוגל וגם לא לתרגום של גוגל, ובסין- רוב האנשים לא דוברים אנגלית- מה שמאוד הקשה על הניווט בערים.

 

התגובה הראשונה שהיתה לי כשגיליתי זאת היתה- מצוקה ממש קשה, כעס, תסכול וייאוש. 

במלים אחרות- התנגדות מאוד גדולה למצב שהובילה לרגשות מאוד לא נעימים.

 

אבל אז הבנתי שההתנגדות לא תחזיר לי את החיבור האבוד באינטרנט לרשתות אליהן התרגלתי.

התנגדות היא נסיון שלנו לקחת שליטה על המציאות דרך מלחמה לשינוי המציאות- נסיון שכזה תמיד מוביל לכשלון.

 

אז חשבתי לעצמי שאם כך המצב, אין לי יותר מדי מה לעשות איתו ועדיף שאשחרר ואמצא את הטוב במצב הנוכחי- שזה ניתוק שדרכו אולי גם אתחבר מחדש לשלווה עצמית.

 

דבר נוסף שהבנתי בתוך המצב הזה שחלק גדול מההתנגדות שחשתי לניתוק שלי נבע מתוך הפחד שזה יוביל לדברים פחות רצויים כמו- דאגה של המשפחות, ירידה של עוקבים במדיה ופספוס לקוחות פוטנציאליים.

 

אבל אז נזכרתי בכך שהיקום הוא תמיד לטובתי, אז אולי אתן לו את המושכות לעשות את שלו, לנתק אותי מהכל, מתוך תזכורת תמידית שבכך אני מאפשרת ליקום להביא לי את השפע שאני רוצה בדרכו הייחודית.

 

מאותו הרגע שהחלטתי להתמסר למה שקורה ולהנות מכל הטוב- גיליתי שאני מאוד אוהבת את סין. למעשה, שנגחאי היא אחת הערים האהובות עליי בעולם עכשיו!

 

גיליתי שלמרות שהסינים נראו לי במבט ראשון לא נעימים ולא דוברים אנגלית- אלה שאני פגשתי עזרו לנו מאוד למרות מחסום השפה והיו מאוד נדיבים כלפינו.

 

איכשהו תמיד הגענו לכל המקומות שרצינו מבלי להתאמץ כמעט, ולהרבה מהם הגענו לגמרי במקרה.

היקום פשוט כיוון אותנו לאן שרצינו, הפגיש אותנו עם האנשים שעזרו לנו ואפשר לי את הניתוק מהמדיה רק כדי לגלות את אהבת עוקביי שהורעפה עליי כשהתחברתי בחזרה.

 

אפילו קיבלנו כמה רגעי חסד של חיבור וואטסאפ שאפשרו לנו לעדכן את המשפחות שלנו שלא ידאגו. ואכן- הם לא דאגו.

הכל הסתדר, שוב, על הצד הטוב ביותר – ואין לי ספק שזה קרה כי בסופו של דבר בטחתי ביקום והתמסרתי להכוונתו מתוך אמונה מלאה שהכל לטובתי.

 

מסקנה- כשאנו נדחקים לפינה והמציאות מראה לנו חוסר ברירה- אם נשנה את נקודת מבטנו על הסיטואציה, נחפש את הטוב ונתמסר באמונה שלמה שהטוב ביותר עבורנו יקרה- זה אכן קורה.

יפן וטיוואן: כשאנו מבקשים- לפעמים לא נקבל בדיוק
את מה שביקשנו, אבל נקבל דברים הרבה יותר טובים

יפן וטיוואן: כשאנו מבקשים- לפעמים לא נקבל בדיוק את מה שביקשנו, אבל נקבל דברים הרבה יותר טובים

יושבת על שלט עגול של עולם אוקינאווה באוקינאווה

טוב, אז העניין הוא שמלכתחילה בחרנו את מסלול השיט הספציפי הזה באסיה- כי הוא עבר גם דרך יפן- יעד שאני ודן חלמנו לטייל בו. טיוואן, לעומת זאת, מעולם לא היתה ברשימת המדינות שאני חייבת להגיע אליהן (למרות שבגדול כל העולם מעניין אותי). ובכל זאת, זה היה חלק מהמסלול וזרמנו איתו.

 

מה שקרה היה מאוד מעניין- הגענו רק לדרום יפן: אוקינאווה והאי אישיגקי- שזה, מסתבר, מאוד שונה משאר יפן. זה יותר כמו ההוואי של ארה"ב. ולרגע אני ודן התאכזבנו שלא חווינו את הטכנולוגיה, החנויות, המבנים והאנשים ששמענו מהסיפורים על טוקיו. שלא תבינו לא נכון- היה מאוד יפה, ראינו חופים יפיפיים, נופים טרופיים, אכלנו אוכל יפני מושלם (ראמן זה חלום!) ונדהמנו מהנקיון בכל מקום. ועדיין- הרגשנו שממש לא חווינו את יפן (נחזור אליה בהזדמנות).

 

לעומת יפן- טאיוואן היתה הפתעה מוחלטת. משום מה שמעתי עליה שהיא לא כל כך מעניינת (מי אמר לי כזה דבר?) ולכן לא ציפיתי ליותר מדי.

אבל ההתפעלות שלי ממנה התחילה כבר מהעגינה של האוניה בקילונג- עיר ששוכנת בין הרים ירוקים, שכולה מבנים צבעוניים, מעוטרים יפיפיים. כשירדנו אליה- גילינו שווקים עשירים, חיים מרתקים. 

 

מיד אח"כ נסענו לטייפה- עיר ענקית, מעניינת משלבת את המודרני והמסורתי. בין גורדי השחקים גילינו מקדשים מרשימים, שווקים עם ריחות של תבלינים שלא הכרנו ואוכל מדהים לא פחות מזה של המטבח היפני. 

 

בהמשך, בעוד עיר בשם קאושיונג, גילינו את אחד המקדשים היפים, הציוריים והמרשימים ביותר שראיתי בחיי. גיליתי אזורי אמנות יפיפיים, פארקים יחודיים וכל זה מוקף בנוף של טבע הררי מרשים.

 

אין ספק- אני כל כך שמחה שהשיט עבר בטאיוואן- בזכות זאת, זכיתי להכיר מקומות חדשים, יחודיים ויפיפיים ולהתפעל מעוד מקום מופלא שקיים בעולם הזה.

ביקשתי טיול ססגוני ומעניין. ביקשתי טעימה מיפן (כי מראש ידעתי שאחזור אליה בטיול נפרד). כל אלה התגשמו באופן מדהים ממה שציפיתי.

 

מסקנה- היקום תמיד מביא לנו את מה שאנחנו מבקשים, גם אם נדמה לנו שביקשנו דברים קצת אחרים- הוא ידע להפתיע אותנו ולהביא לנו מעל ומעבר למה שביקשנו.

פיליפינים: כל אדם אחראי על תודעת השפע שלו
ואשמה היא תקיפה עצמית

פיליפינים: כל אדם אחראי על תודעת השפע שלו ואשמה היא תקיפה עצמית

פיליפינים - אני וברקע מגדלי פגודה

אז הגענו למנילה. שוב נתקפנו במראות לא פשוטים של עוני. קבצנים בכל פינה, אנשים  ניגשו אלינו ללא הרף לבקש מאיתנו כסף- ואני הרגשתי את דן מתמלא ברחמים ואשמה שהוא לא נותן כסף לכל מי שביקש ממנו.

 

אמרתי לו שאנחנו לא אחראים על השפע שלהם- בדיוק כמונו, הם אחראים על השפע שלהם. אנו יכולים לבחור להיענות לבקשתם או לבחור לא להיענות- אבל כדי לשמור על מקום תודעתי מדויק, עלינו לפעול ממקום נקי- של רצון אמיתי וכן לתת, ולא מאשמה.

 

איך שלא נסתכל על זה- כשאנחנו מרגישים אשמים, אנחנו בעצם תוקפים את עצמנו מבפנים. במה התקיפה הזו מועילה? בכלום. היא רק מעודדת עוד ועוד ממנה ומצמצמת את תודעת השפע שלנו.

 

כשאנחנו בתודעת שפע- אני נותנים בשמחה ממה שיש לנו- אם זה כסף, חפצים חומריים אחרים, חיוך או מילה טובה. זה לא משנה מה שניתן- זה משנה האם אנחנו נותנים מרצון אמיתי לתת.

 

לרגע, אישה עם תינוק ניגשה לדן וביקשה ממנו כסף. הוא הרגיש את הלחץ עליו והחליט להביא לה כמה מטבעות שהחזיק בידו. והיא- אחרי שקיבלה- אמרה לו: "אתה לא יכול להביא לי יותר? יש לי תינוק" באותו הרגע דן הבין שהיא פונה לרגש האשמה שבו- כי מה שאנו מרגישים מושך למציאות שלנו עוד ממנו- והחליט לעשות סוויץ' ואמר לה בחיוך: "זה מה שבחרתי לתת, זכרי שיכולתי לא לתת לך כלום, אולי תרגישי טוב יותר אם תגידי תודה" 

 

ואכן, הוא צדק- אם היא היתה מודה לו- היא היתה מתחברת לתודעת השפע שבתוכה ואז דרך התודה- היא היתה מעניקה גם לדן את העצמת השמחה שבנתינה.

 

אבל הוא, מכיוון שנתן מתוך אשמה- קיבל בחזרה עוד מנת אשמה- שלשמחתי, גרמה לו לעצור ולהבין שהוא חייב לשנות את הגישה אם הוא רוצה להגדיל את השפע- אצלו ואצל אחרים (זה מתחיל תמיד בתודעה ורק אח"כ ממשיך לחומר).

 

ואכן, בהמשך החלטנו אני ודן שאת כל הכסף המקומי שנשאר לנו- נבחר קבצן אחד שניתן לו אותו. וברגע שבחרנו, נתנו באהבה והוא כל כך שמח לקבל. זוהי תודעת שפע אמיתית!

אגב, מנילה היא עיר מאוד מיוחדת ויפה- גם היא הפתיעה אותי לטובה.

 

מסקנה- אשמה מצמצמת את תודעת השפע שלנו ושל אחרים, שפע תמיד מתחיל מתודעה,

 ורחמים- היא דרך שבה אנו לא מכירים ביכולות ובעוצמות של האדם שמולנו. 

הונג קונג: כולנו אחד 

הונג קונג - סירות עוגנות

היעד האחרון שלנו בטיול וגם אחד המרתקים והיפים שבהם. מעבר לנופים, לתרבויות השונות אליהן נחשפנו שם- קינחנו בדיסנילנד הונג קונג- שרק עליו אני יכולה לכתוב בלוג שלם מכל ההשראה שקיבלתי שם.

 

למעשה- הונג קונג היה סוג של סיכום הטיול שלנו- מכיוון שבאזור קטן יחסית, היו נופים מגוונים כל כך- של חופים ושל הרים, של גנים טרופיים וגורדי שחקים, כפרים ועיירות, מקדשים וערבוב של אנשים מכל מיני תרבויות.

 

הונג קונג היוותה עבורי עוד הוכחה, בנוסף לכל הטיול הזה, לכך שכולנו אחד- גם אם אנחנו גדלים באקלים שונה, לומדים דתות שונות, תרבויות ושפות שונות, לא משנה כמה נדמה לנו שאנו שונים- אנחנו עדיין כולנו יוצרים באמצעות התודעה שלנו. כולנו רואים את העולם מתוך העיניים של תפישת עולמנו המצומצמת, אבל יחדיו- אנו הופכים לתודעה אחת רחבה ואיסופית.  

 

ומכיוון שאנו חלק מהתודעה הזאת- אנחנו יכולים להתחבר אליה בכל רגע באמצעות האהבה- כי כשאנחנו אוהבים, כל ההבדלים שחשבנו שיצרנו בינינו- נעלמים. ושם מופיע השפע האמיתי.

 

המסקנה- כולנו חולקים תודעה אחת יוצרת ומופלאה

אני בבריכה בגג מלון מרינה ביי סנדס בסינגפור

אהובים, כיך לי לטייל בעולם, כי דרך הטיולים, אני מרגישה שאני מקבלת אישורים לכל מה שאני חווה ביומיום ועוברת איתם התפתחות מואצת. אבל גם כיף לי לחזור לארץ ישראל, לבית שלי, שבו, אני מאפשרת לעצמי להטמיע את כל מה שלמדתי במהלך טיוליי ולהפיץ את הידע הזה הלאה, אליכם.

 

לכבוד שנה אזרחית חדשה ועשור חדש- אני מזמינה אתכם להצטרף אלי לשגרת בוקר שהתמדתי בה לאורך כל הטיול והיא עזרה לי רבות בלצלוח את האתגרים שבטיול בשמחה והנאה ולייצר לעצמי את הטיול המושלם הזה.

 

את הדרך בה יצרתי לעצמי את שגרת הבוקר, אראה לכם ונגלה ביחד באתגר החינמי: "בוקר השפע שלי", שיתקיים בין התאריכים: 5/1/20- 7/1/20 ואליו אפשר להרשם בלחיצה כאן

 

לחיי חוויות, ניסים ושפע!

רוצה לשתף את הפוסט שקראת?

פייסבוק
וואטסאפ
דוא"ל
טלגרם