איך אנחנו מסכימים להישען? מרוקנים את הראש מכל המחשבות הקיימות. 

לאחר שעשיתי את זה עלתה המחשבה לצאת מהאולם לאזור קבלת הפנים שם הקהל חיכה.   מצד אחד הכי פחדתי מהקהל ומצד שני רציתי להרגיש את הקהל ואת האנרגיות שלהם. אמרתי לדן "בוא נצא לאולם קבלת הפנים״. 

יצאנו ותוך דקות ספורות, הרגשתי שאני חוזרת לעצמי. התחילו לגשת אליי הבנות המהממות שהגיעו לשמוע אותי, חלקן מהקהילה ועוקבות שלי. זה עשה לי כל כך טוב לראות אותן. פתאום נזכרתי למה אני שם ולמה אני עושה את מה שאני עושה: בשביל להעביר את הידע הזה הלאה!

 כשהמשמעות הזאת חזרה אליי והרגשתי את האנרגיות והאינטראקציות עם הקהל, משהו בי קצת נרגע למרות החרדות.  פתאום לדבר באולם הזה נראה לי הגיוני יותר.

הכנס התחיל ועליתי רק אחרי ההפסקה. עד שעליתי שמתי לב שהגוף שלי כבר לא רועד ואיכשהו אני יכולה לעשות את זה.  מהרגע שעליתי על הבמה, התחלתי להנות. הנאה צרופה. הידע עבר דרכי, לא שכחתי שום דבר ממה שרציתי להגיד. קצת גלשנו בזמן ונאלצתי להפסיק לפני שהספקתי להעביר את כל מה שרציתי, אבל העברתי את רוב התוכן.

הייתי ממש כמו שרציתי להיות והקהל היה לגמרי איתי. זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת, במיוחד לאור החרדה מטורפת שהייתה לי מקודם והייתה לי ידיעה מאוד ברורה שהצלחתי בזכות העובדה שהסכמתי לסמוך על היקום ולהעביר את המושכות אליו. 

ברגע שהבנתי שזו לא רק אני, אני לא לבד, ושיש פה משהו גדול יותר שצריך לקרות, אני פשוט סומכת על היקום ומה שיהיה יהיה- ההתמסרות הזאת יצרה את הצינור שהייתי לידע שפשוט נשפך ממני (אני מאמינה) בצורה רהוטה, ברורה, אינטימית ונעימה. אפילו שיתפתי את הקהל שאני עומדת על הבמה עם הפחדים שלי ושזה בסדר, כי זה באמת היה בסדר. 

זה מחזיר אותי שוב לנקודה שאם יש משהו שאתן כל כך מפחדות ממנו אבל אתן יודעות שאתן צריכות לעשות אותו לא רק כדי להתמודד עם הפחד, אלא כי ההתמודדות תאפשר לכן שחרור, הנאה, סיפוק ושמחה שאתן לא יכולות לחוות אחרת, אז זה כל כך שווה את זה. 

אני כותבת לכן אחרי התמודדויות רבות עם הפחד לדבר מול קהל ובכל התמודדות כזאת אני מגלה בי עוד מסוגלות ועוד יכולת לעשות זאת. אני מצליחה לראות יותר גדול, יותר רחוק ולראות שעוד מזה אפשרי עבורי.

גם עכשיו כשאני משתפת אתכן בכל הסיפור האישי שלי, בהתמודדות שלי, אני חושבת על כל האנשים שעומדים על במות ענקיות עם אלפי אנשים ואיך הם עושים את זה. איזו יכולת יש להם להכיל קהל כזה גדול. תמיד הייתי מסתכלת על האנשים האלה בהערצה. איזה כיף להם. אני יודעת שיש אנשים שמעידים על עצמם שאין להם שום בעיה לעמוד מול קהל ולדבר, שזה לא עניין גדול מבחינתם ותמיד קינאתי באנשים האלה: איך הם מסוגלים לעשות את זה? הלוואי עליי.  

גם היום כשאני מדברת על זה, אני מבינה שזה נס, זו מתנה ענקית שקיבלתי, הפחד הזה.  

בזכות הפחד גילתי ואני מגלה שוב ושוב את תעצומות הנפש שלי ואת הכוח האדיר שיש בי להתמודד איתו.  

זה פחד קהל, אבל כמו שפחד הקהל הזה קיים אצלי, יש עוד פחדים שקיימים אצלי ובכל פעם שאני מתמודדת עם הפחד אני מבינה שאני מסוגלת.

היכולת שלי להתמודד עם הפחד מאפשרת לי לגלות כמה השראה אני עוד יכולה לתת לאנשים שמתמודדים יחד איתי עם אותו הפחד, כמה זה אפשרי וכמה אם זה משהו שחשוב לכן, אז אתן יכולות. אתן יכולות ואתן תתמודדו איתו כל זמן שהמניע שלכן יהיה חזק יותר מהפחד. שהמשמעות, ה"למה" שלכן יהיה יותר חזק מהכל.

בבלוג שלי אני כותבת על זימון ויצירת מציאות. אני יכולה למצוא המון סיבות בתת המודע שלי, למה זימנתי סוג כזה של חוויה לחיים שלי.

לי ברור שכשאין לי תשובות שהן חד-משמעית, התשובה היא תמיד בבחירה הנשמתית.  יש לי ידיעה פנימית שהנשמה שלי בחרה עבורי את הסוג הזה של האתגר כדי שאני אוכל לגלות את הכוחות והעוצמות הפנימיים שלי,  דווקא בנקודה שהיא חלק מהייעוד שלי. במקום שכן רציתי להביא את עצמי, להביע את עצמי ולתת משהו לעולם מתוך הביטוי האותנטי שלי.

חשוב לי למקד ולסכם עבורכן את כל הנקודות החשובות, שכל אחת ואחד מכם שקורא את המאמר, יוכל לקחת לחיים האישיים שלו וליישם בהתמודדויות עם הפחדים האישיים שלכם.