בנוגע לנושא האנוכיות, באמת ישבתי עם עצמי ושאלתי. ואחד הדברים שאני אוהבת לעשות וכתבתי על זה באחד מהפוסטים הקודמים "מסרים מהיקום" זה באמת לבקש מסרים.  הבוקר ישבתי וכתבתי בהקשר הזה. ביקשתי מהיקום שיתן לי מסרים לגבי הנושא הזה של האנוכיות ואני פשוט אקריא לכן מה שעלה לי מתוך הכתיבה. וזו כתיבה אינטואיטיבית, זה לא שישבתי וחשבתי על מה אני כותבת. היד שלי פשוט התחילה לכתוב וזה מה שיצא, אז אני פשוט אקריא לכן את זה:

"אנוכיות היא המצאה של שיפוטיות אנושית, שאין לה מקום בעולם השפע והרוח".

 

אני רוצה לשתף אתכן שלעשות את מה שנכון לנו זה לא אנוכיות. לעומת שפיטה של זה כמשהו "טוב" או "רע" שהופכת את כל הדבר הזה לכביכול אנוכיות, אבל אין בזה שום אנוכיות. אנחנו לא יכולות להיות אנוכיות כשאנחנו עושות את מה שנכון לנו. 

אם היקום הוא אהבה ללא תנאים, איך יכול להיות שהוא יצר בן-אדם שרוצה משהו שלא נכון למישהו אחר או ליקום? אין דבר כזה. יש לנו אפשרות בחירה בתוך העולם הזה וככל שנשפוט פחות ונאהב יותר, ככה אנחנו נהיה הרבה יותר בשפע.

זה לא קשור למספר הילדים שהבאנו לעולם או שלא. וגם פה אגב יש עוד בחירה: יש אנשים שמספיק להם להוליד ילד אחד או שניים או שלושה, בחברה הישראלית חילונית 3 ילדים נחשב כ"קלאסי"- ברגע שמישהי ילדה 3 ילדים מפסיקים לאחר מכן לשאול אותה האם היא מתכוונת להוליד עוד. בחברה הדתית מביטים בזה אחרת. בפועל קיימת בחירה משתנה של כל אחד, להוליד כמות שונה של ילדים.

האם זה שמביא לעולם יותר ילדים הוא פחות אנוכי מזה שמביא ילד אחד או 0 ילדים? לא בהכרח.

לכל אחד יש ערכים שונים ודברים שחשובים לו. כל אחד מהאנשים האלה נותן את השפע שיש לו לתת לעולם בדרך שונה. האם ילדים הם ערוצי השפע היחידים שדרכם אנו יכולים להביא אור, אהבה ונתינה לעולם? לאו דווקא, באותה הצורה אפשר לתת את אותה אהבה, אותו אור, גם בערוצים אחרים.

אני מרגישה שאני לגמרי עושה את זה בעסק FeelGood עולם השפע. לא רק, יש עוד כל מיני נתיבים אחרים. יכול להיות שיבוא יום ואני אשתף בנתיבים האחרים, אבל יש עוד דרכים שבהם אנו יכולות להיות הצינור הזה לשפע. צינור השפע הוא לא בהכרח חייב לבוא דרך ילדים.

שפע אמיתי וטהור זו אהבה והתפקיד היחיד שלנו זה להביא אהבה בכל נתיב בו נבחר. בבחירה של שפע זו בחירה מתוך אהבה ולא מתוך פחד. 

כך בדיוק כמו הבחירה של כן או לא להביא ילדים לעולם.  אם אתן בוחרות להביא ילדים לעולם, תוודאו שאתן בוחרות כי אתן באמת רוצות לאהוב את הילד שלכן ולהיות שם בשבילו, לפני שאתן חושבות האם הוא יהיה שם בשבילכן כאשר הוא יגדל.

בחירה להביא ילדים לעולם היא גם יכולה להיות בחירה מתוך אהבה, רצון להגדיל את האהבה דרך הערוץ הזה או מתוך פחד: הפחד שלא יהיה אף אחד לידי, שלא תהיה לי אהבה ועוד.  וזה בסדר. תבחרו מה שנכון לכן אבל אם אתן רוצות להיות בשפע, הבחירה תמיד צריכה להיות מתוך הרצון האמיתי שהוא תמיד מחובר לאהבה. לאהבה שלכן את עצמכן ואהבה שלכן את העולם. זה תמיד הולך לשני הכיוונים זו האהבה האמיתית.

דן: סיכמת את זה יפה. יש עוד איזו שהיא התייחסות שהיית רוצה לדבר ולפתוח?

דנה: על העניין של הריצוי. אתה למשל בתור אדם שיש לך נטייה הרבה פעמים לרצות בעיקר את האנשים שאתה אוהב. לדן יש את המשפחה, אחת המהממות בעולם. ההורים שלו לא ילחצו עליו להביא ילדים לעולם, אבל דן יודע שההורים שלו מאוד ישמחו שיהיו להם נכדים גם מדן, כי הם מאוד אוהבים את הנכדים שלהם וכל המרבה הרי זה משובח.

דן, יש לך משהו להגיד לגבי המקום הזה של לא לרצות את ההורים שלך בנושא הספציפי הזה?

דן: אני חושב שריצוי באופן כללי זה משהו שמאוד מורגש ברמה החברתית שלנו. יש לנו דיבר מדהים שאומר "כבד את אביך ואת אמך…" מבחינתי זו באמת ראיה מדהימה לחיים. אני חושב שכולנו ברמה מסוימת מרצים, אם זה בדברים קטנים או יותר גדולים, כל אחד נמצא על הסקאלה שלו.

אני בהחלט אדם שיותר מרצה ואחד הבסיסים למקום של הריצוי הזה, הוא שקיים בי ערך חשוב עבורי של "להשפיע" על ההרגשה של האנשים היקרים לי.  זה אפרופו מתחבר ללהשאיר חותם, שהחותם שלי זה כאן ועכשיו. זה מבחינתי חותם גדול וזה מאוד יכול להתחבר למקום של הריצוי, כי כשאתה כביכול מרצה, זה אומר שאתה ממלא איזה שהוא רצון של אדם אחר.

בנושא של הילדים זה יצר בי דילמה גדולה, כי מצד אחד מתקיים הערך והרצון שאדם קרוב אליי ירגיש טוב ומצד שני, אני חושב שהשפע האמיתי, וזה אחד הדברים שלמדתי ממך לאורך שנים, שההרגשה הטובה גם שלך וגם של הסביבה, תבוא בראש ובראשונה אם אתה קשוב לרצונות שלך.

מתוך המקומות האלה אתה יכול להיות שבע רצון. אני מאמין שזה כמו אדווה של מעגלים- כשאתה שבע רצון אז שביעות הרצון האישית שלך תורגש גם על ידי אנשים שמכירים אותך טוב, תעבור ותשפיע גם אליהם.