גלגול נשמות - מסע הנשמה שלי לגלגול עבר- סשן 1
חיים רק פעם אחת- האמנם?
מעולם לא התחברתי למשפט: "חיים רק פעם אחת".
אני אוהבת להגיד שאת החיים האלה אנחנו חיים פעם אחת, אז כדאי שננצל אותם בצורה הטובה ביותר.
בעקבות החשיפה שלי לחוקיות היקום, הבנתי מזמן שהחיים הם הרבה מעבר למה שמתגלה בחושינו.
והפעם אני הולכת לספר על חוויה על חושית, חווית גלגול הנשמה שלי, שחוויתי ממש לפני שבועיים בסשן מדיטציה עמוק ומיוחד.
אבל לפני הכל אספר לכם מה הוביל אותי לחוויה הזאת:
ספריו של ד"ר מייקל ניוטון
לפני 13 שנים הגיע לידי הספר המופלא: "מסע הנשמות"– ספר שכתב ד"ר מייקל ניוטון, פסיכולוג והיפנותרפיסט בעקבות מחקר שערך, דרך מדיטציות עמוקות, על עשרות אנשים שתיארו בפניו בפרטי פרטים את זכרונותיהם מחיים קודמים, מרגעי המוות והמעברים של נשמותיהם בין הגלגולים.
הספר ריתק אותי- בתיאורים ובלימוד מתוך חוויות האנשים האלה שהגיעו דרך הטיפול למצב של תודעת העל, שזוכרת את כל המידע המופלא הזה.
הספר הזה לימד אותי המון על העולם שלנו, הנשמות והחיים שמעבר. תיאוריו הסתנכרנו עם כל המידע שאספתי במשך השנים דרך ספרים אחרים, קורסים וחוויות אישיות שלי ושל לקוחותי.
אחרי שקראתי את הספר הזה, רכשתי את הספר: "זכרונות מהעולם הבא", שכולו תיאורי מקרים של מטופלים שעברו את אותה שיטת טיפול שד"ר מייקל ניוטון פיתח במחקרו והעביר הלאה להיפנותרפיסטים ומטפלים מוסמכים אחרים מכל העולם, במכון ניוטון שבארה"ב.
אני ממליצה בחום רב לכל מי שמתעניין בגלגול נשמות, המסע הנשמתי וברעיונות שמעבר לשכל ה"הגיוני" וה"מקובע" של רוב החברה שלנו- לקרוא את ספריו של ניוטון והראשון בהם את: "מסע הנשמות".
קריאת הנשמה שלי
השנים עברו, צמחתי, התפתחתי והגעתי לתקופה האחרונה בה התחברתי מחדש לעולם הרוח- דרך קריאת ספרים חדשים, המדיטציות העמוקות שערכתי והתקשורת/תקשור עם ההדרכה הגבוהה שלי שהתגלתה בפני דרך הכתיבה (מוזמנים לקרוא את הפוסט על כל תהליך גילוי התקשור שלי בלחיצה כאן).
בכל זאת הרגשתי לפני כחודשיים צורך עז להתחבר פנימה, עמוק יותר, להכיר את הנשמה שלי, לקבל הדרכה נוספת.
ואז קפץ לי בעין מתוך הספריה שלי, הספר הזה שרכשתי לפני כל כך הרבה שנים: "זכרונות מהעולם הבא".
נמשכתי אליו, ניגשתי אל הספריה ולקחתי אותו. התיישבתי על הספה במטרה להתחיל לקרוא בו, ואז כשדפדפתי בין עמודיו, קראתי שכל המקרים המתוארים בספר נכתבו ע"י מטפלים שהוכשרו במכון ניוטון בארה"ב.
פתאום עלתה לי המחשבה: "מעניין אם יש מישהו בישראל שהוכשר שם?"
אז חיפשתי באתר המכון באינטרנט ומצאתי אינדקס מטפלים מוסמכים לפי מדינות בעולם.
כך הגעתי לזהר, שמסתבר שהיא אחת מ-2 הישראליות היחידות שלמדו והוכשרו במכון ניוטון עפ"י השיטה הייחודית שהוא פיתח.
בשלב הזה כבר ידעתי בלי להתמהמה יותר מדי שאני הולכת על זה- אני רוצה לחוות, להבין ולקבל תשובות על שאלות שעניינו אותי בחיים האלה מתוך מסע הנשמה שלי.
חיפשתי את זהר (שלא כל כך פעילה במדיה) בגוגל, שלחתי לה מייל, ולבסוף היא חזרה אלי וקבענו מועדים לסשנים שלנו.
השתלשלות הדברים הטבעית הזו, הובילה אותי להרגשה שהנשמה שלי הובילה אותי לשם. הייתי מוכנה לכל דבר.
איך מתבצע התהליך בפועל?
לפני הכל, הבנתי מזהר, המטפלת, ש"המסע" הזה מורכב מ-2 סשנים של מדיטציה עמוקה:
הסשן הראשון נועד להתרגל למצב העמוק של המדיטציה ובו דרך החזרה לילדות ולינקות- חוזרים לגלגול קודם שהוא המשמעותי ביותר לחיים שלנו היום.
הסשן השני, כעבור שבוע, הוא הסשן שבו חוזרים במדיטציה לגלגול האחרון ומשם לחיים שבין הגלגולים ולעולם שמעבר, עולם הנשמות- שם אפשר לקבל יותר תשובות לשאלות שיש לנו לגבי חיינו.
בפוסט הזה, אספר לכם על הסשן הראשון שחוויתי.
על הסשן השני תוכלו לקרוא בפוסט הבא שאפרסם.
לא את כל התיאורים זכרתי לפרטי פרטים, נעזרתי בהקלטה של הסשן להשלים את החסר והנה הסיפור שלי:
הירידה במדרגות הילדות
ב-6/7 הגעתי לקליניקה של זהר שבכרכור, נרגשת ומלאת ציפיה וגם קצת חשש מהלא נודע.
התיישבנו וסיפרתי לה קצת עלי, על המקום בו אני נמצאת היום בחיים ועל הרצון שלי להתפתח, לגדול- עסקית, בריאותית, רגשית ורוחנית.
היא הסבירה לי על המדיטציה ושזה מאוד דומה לדמיון מודרך עמוק מאוד.
הייתי מוכנה והתחלנו.
התפרסתי בנינוחות על הכורסה הנפתחת, התכסתי בשמיכה דקה שיהיה לי נעים, עצמתי את העיניים והקשבתי להנחיות של זוהר.
בהתחלה היא הנחתה אותי להרפות כל איבר בגוף. אח"כ דמיינתי את עצמי הולכת בשביל קסום אל עבר מקום שמשרה עליי שלווה ורגיעה, משם, בדמיון, הגיע כלי רכב שלקח אותי למעלה גרם מדרגות.
היו שם 36 מדרגות- אחת לכל שנה בחיי והתחלתי לרדת בהן לאט לאט, מ-36 ומטה, ובכל מדרגה שירדתי, הרגשתי שאני בגיל של מספר המדרגה עליה דרכתי.
במדרגה 12 זהר הורתה לי להתנתק מהמדרגה ולהתעופף לבית שבו אני, בת ה-12 גרה.
הגעתי לבית, אבל המוח שלי אמר: "רגע, זה הבית אליו עברנו כשהייתי בת 13, יכול להיות שהתבלבלתי?"
בבדיקה שעשיתי במהלך השבוע שאחריו המדיטציה, גיליתי שאכן עברנו לבית הזה כשעדיין הייתי בת 12 ורק כמה חודשים אח"כ מלאו לי 13. זה היה מדויק, מסתבר.
בשלב הזה זהר שאלה אותי על מה שאני רואה. עניתי לה- סיפרתי על הבית, הבניין שפונה לואדי בחיפה, על החדר שלי, המיטה שמעליה החלון שכל כך אהבתי להתבונן דרכו החוצה על הואדי והשמיים. מדפי הספרים, מערכת הסטריאו, שולחן הכתיבה עליו נחו דפים עם ציורי הקומיקס שאהבתי לצייר וכלי כתיבה.
חזרתי להתעופף למדרגות והמשכתי לרדת במדרגות למדרגה 8. שוב זוהר הנחתה אותי להתעופף משם לזכרון הראשון החיובי שעולה לי: הייתי בשכונה בה גרנו בנשר. שיחקנו כל ילדי השכונה בחוץ, ישבנו וניסינו את מזלנו במשחק "מבוכים ודרקונים". גם אחי, הגדול ממני בשנה והקרוב אלי מאוד, נכח שם. זה היה יום שישי אחה"צ, אוירה כיפית באויר של חופש וכיף עצום.
חזרתי למדרגות, ירדתי ועצרתי במדרגה 4. התעופפתי לזכרון נעים אחר:
הייתי בבית, שיחקתי עם בובת דובי ענק (שהיה גדול ממני) שקיבלתי במתנה, עם אחי ואמא שלי. מאוד שמחתי לשחק איתם.
כשבדקתי אחרי המדיטציה עם אמא שלי, מכיוון שלא זכרתי במדויק, גיליתי שאכן קיבלתי את בובת הדובי הזו (שעד היום נמצאת בבית של ההורים שלי), כשהייתי בת 4.
חזרתי למדרגות. הגעתי לסביבות גיל שנה והתעופפתי לזכרון נוסף: הרגשתי שאני בעריסה, לובשת אוברול של תינוקות ואני רואה דמויות- סבתה שלי היתה שם והמשפחה שלי מרומניה (עלינו לארץ כשהייתי בת שנה וחצי). היו הרבה התרחשויות מסביבי. היה לי נוח, נעים כששכבתי שם.
חזרתי למדרגות. ירדתי עוד מדרגה והתעופפתי לזכרון שלי כעוברית ברחם.
זכרונות מהרחם
בתור התחלה ראיתי צבעים אדום ורוד. ראיתי מתי אור, אז היה בהיר ומתי לילה, אז היה חשוך. כפות הידיים והרגליים שלי נראו לי כמו צללים. שמעתי נשימות- שלי או של אמא שלי. שמעתי דפיקות לב, אולי שלי. שמעתי את אמא שלי מדברת אלי ובכלל את הצלילים שבחוץ- קולות של אנשים. שמעתי הכל.
בשלב הזה זהר הנחתה אותי לענות בתור הנשמה של דנה (שלי). היא שאלה אם היא נכנסה לגוף של דנה. הרגשתי שאני עונה אבל בצורה אחרת, כאילו לא מהתודעה הרגילה שלי. זו היתה הנשמה והיא ענתה בקול שלי: "כן". בתוך הדיאלוג עם זהר, זה מה שהנשמה שלי אמרה:
"הכניסה לגוף נעימה, קלה. הגוף רך, נעים לי בו, יותר מגופים אחרים. בחרתי דוקא בגוף הזה כדי לחוות משהו נעים יותר מבעבר. אני לפעמים יוצאת מהגוף והרחם, להסתכל על כל מה שקורה בחוץ, על המשפחה. אני צריכה לשמור עליהם.
אני מתכננת עוד ייעודים לחיים האלה, יש עוד כל מיני נשמות שאני צריכה לפגוש, לתת להן משהו ממני. זה יעזור להן להתפתח.
אני אמורה להרחיב את האהבה והנתינה שלי. דרך זה שאני נותנת לנשמות אחרות אני גם חווה את עצמי. אני צריכה להתעלות מעבר לרצון לקבל רק לעצמי. להיות יותר בנתינה."
מלים של נשמה, רוח.. אני עדיין מנסה להבין לעומק את המלים האלה במובן הפיזי שלהן ואיך ליישם אתן יותר היום.
גלגול הנשמה
זהר הנחתה אותי להכנס למנהרה של אור, כשבספירה לאחור שלה, בסופה, אצא לחיים אחרים, לגלגול אחר של הנשמה שלי שרלוונטי ביותר לגלגול הנוכחי שלי, לאו דוקא לגלגול נשמות האחרון.
מצאתי את עצמי ברגע הראשון באור יום, בחוץ. הרגשתי שיש עלי שריון, שאני אביר, גבר. כשהתבוננתי במראה הייתי צעיר, ג'ינג'י עם זקן ופנים חייכניות וחביבות מאוד. הרגשתי שאני בראש טוב, מצחיק.
בזכרון הזה הייתי לבד. היה מאחורי הר אבנים, מלפני היה מרחב פתוח, שביל בטבע.
חיכיתי לראות פרשים, לא מהצד שלי, אויבים. פחדתי וידעתי שאין לי לאן לברוח ונשארתי לבד. הייתי קרוב לסוף.
חזרנו אחורה בזמן:
נלחמתי במלחמה עם חרבות. לא חשבתי יותר מדי, הייתי במלחמה והייתי מרוכז בזה. אנשים מתו סביבי וגם אני הרגתי כמה. הבנתי שאנחנו מפסידים. ראיתי פרשים שחורים- מצד האויב. הצלחנו לסגת ולצאת משם, אני ועוד כמה. אני לא יודע איך זה קרה, אבל הייתי עם עוד כמה והם נעלמו לי.
קוראים לי דריו.
חזרנו אחורה לילדות שלי:
גרתי בכפר, זה נראה כמו ימי הביניים. אני ילד ויש שם עוד ילדים. אנחנו 8 אחים-6 בנים ו-2 בנות ומשחקים ביחד. כיף לי בכפר. בארוחת הערב ישבנו כולנו סביב שולחן עץ. אנחנו נוצרים, עונדים שרשראות עם צלבים. יש אורות של נרות. אנחנו אוכלים תפוחי אדמה, עוף. אמא שלי נראית צעירה, בלונדינית יפה. היא עם כיסוי ראש והיא מאוד אוהבת אותי. היא נראית עייפה. אבא שלי לא נמצא כל כך בבית. הוא עובד בשדה. טוב לי בבית עם כל האחים, אנחנו מסתדרים טוב ואני מרגיש אהוב. כשאהיה גדול אני הולך לעבוד עם אבא בשדה.
קפצנו קדימה בזמן:
אני בן 20, מדבר לאנשי הכפר. מדרבן אותם לצאת ולהצטרף למלחמה, כי זאת הדרך היחידה להגן עלינו. התוקפים הם ממדינה אחרת. אני מדרבן אותם להצטרף לחיילים של המלכה.
יש לי בת זוג/חברה, קוראים לה נדיה. אני אוהב אותה ובעיקר את העובדה שהיא מאוד אוהבת אותי. היא בוכה הרבה ובעיקר בגלל שאני הולך להלחם.
המשכנו קדימה בזמן:
אני רוכב על סוס. אני פרש ומרגיש מאוד עוצמתי. אני מגיע לביקור בכפר. כולם מריעים לי כשאני מגיע. אני גאה בעצמי, מרגיש טוב שאני עושה משהו משמעותי. הולך לפגוש את אמא שלי, היא דואגת ומחכה לי.
יש לי עוד 2 אחים שיצאו למלחמה, אני לא יודע מה איתם. אמא שלי רואה אותי, מחבקת אותי, בוכה מהתרגשות. גם אבא שלי גאה בי.
התקדמנו בזמן:
אני באולם גדול של ארמון עם עוד אבירים. המלכה מדברת אלינו- היא אומרת דברים כדי לדרבן אותנו להילחם ולהגן על השטח. אני רוצה להגן. יש לי חבר טוב שעומד לידי, קוראים לו גוז ואנחנו צוחקים בינינו. הוא בלונדיני. כולם כל כך בהירים במדינה שלנו. אני מרגיש משמעותי שאני שם, מול המלכה במעמד הזה.
התקדמנו קדימה בזמן:
נפלתי מהסוס, הוא נפצע ואני התגלגלתי ממנו על האדמה. אני בורח לכיוון מערות, לא רואים אותי.
גוז מת. כואב לי על זה. אני נכנס פנימה למערה כדי שלא ימצאו אותי. אני מרגיש פחד בבטן, בחזה. אני נכנס עמוק יותר. אני שומע שהם נכנסים למערה. היא נהיית מאוד צרה ואני נכנס עוד ועוד. נתקעתי במקום צר. אני כל הזמן מפחד שימצאו אותי. אני תקוע ולא רואה מה קורה מאחורי. הם מוצאים ומוציאים אותי משם. הם 4 אנשים ואחד מהם נועץ בי חרב באזור מרכז הסרעפת שלי ואני מת.
אני מרחף מעל ובוהה בגוף שלי. אני מרגיש בסדר בקשר לחיים שלי. הייתי מוכן למות. הרגשתי שאין לי ברירה. עצוב לי, יכולתי עוד. אני מרגיש שהייתי מאוד ערכי, סה"כ אדם טוב, מצחיק.
המסר שהייתי מעביר לדנה עם הנסיון שלי:
לא לוותר על הערכים כי זה מה שעוזר להתקדם. ידעתי שזה מה שהולך להיות- זה מתקשר לי למשפחה שלי, מסר שהייתי צריך להעביר להם בעצם המוות שלי שקשור לרגעיות החיים.
המסר הוא שלא צריך לפחד למות, כי יש דברים שחשובים ממוות, כמו החיים- זה לא האורך של החיים שחשוב, זו האיכות שלהם.
גם בתוך מקום או חברה שבה מאוד ברור שהולכים לכיוון מסויים, כאילו אין ברירות אחרות, חשוב לשמור על הערכים ולחיות מתוך הערכים האלה וזה בסדר שהחיים משתנים, זה אפילו מבורך, גם אם הם לא ארוכים כל כך.
הערכים שלי הם: כבוד, נתינה, אהבה, עוצמה, משפחה.
אמא שלי, דריו, היא אח של דנה בחיים הנוכחיים. גוז, הוא אמא של דנה.
זהר הנחתה אותי בשלבים לחזור לאט לאט לחיים הנוכחיים שלי, לכאן ועכשיו ולצאת מהמדיטציה.
אחרי הסשן
מסתבר שהמדיטציה עצמה ארכה כמעט שעתיים.
בשעות שאחרי הסשן הרגשתי רגישות מאוד גבוהה. בכל פעם שחשבתי על דריו התרגשתי מאוד. הרגשתי הערכה רבה ואפילו התאהבות בדמות הזו שהייתי.
במהלך הימים שאלתי את עצמי שוב ושוב מה עליי ללמוד מהחוויה הזו?
חשבתי שאולי זה כמו שדריו אמר: "עליי לחיות מתוך הערכים שלי, ללא פחד מכאב או מוות".
אבל אז, באחת מההתכתבויות/ תקשור שלי עם ההדרכה הפנימית, קיבלתי את התשובה המרגשת הבאה:
"החשיפה שלך לדריוס (מסתבר שזה השם המלא שלו) הינה חשיפה של חלקים בנשמתך שמבקשים לבוא לידי ביטוי גם בחיים אלה כחלק מבחירתה והתפתחותה. החלקים האלה הם הרגש העז שהתעורר בך אל מול הדמות שהיתה את בחיים אחרים. הובלת לגלגול שבו תמצאי הערכה רבה כלפי דמותך היום ותגלי שאין כל הבדל באופן ההערכה, רק במיקוד של נשמתך ובהסכמים שעשתה עם נשמות נוספות. עליך להתמסר לאהבה ולהבין את אחדותך עם דריו, שהוא חלק ממך ואת חלק ממנו"
טוב, אני אתרגם רגע למלים פשוטות יותר– מסתבר שמה שאני צריכה ללמוד מהגלגול ההוא, הוא בעיקר להתחבר ולאהוב את עצמי על כל חלקי, בדיוק כמו שקל לי להתחבר ולאהוב את דריו הגבר החמוד, הערכי, החייכן, המצחיק, האוהב וזה שלא נותן לפחד לעצור אותו.
לסיכום
היתה לי חווית גלגול נשמות מדהימה ועוצמתית. היא יכלה להשאר כך, מבלי להמשיך לסשן השני ועדיין קיבלתי ממנה תובנות שממשיכות לחלחל עוד עם הזמן והימים שעוברים.
האם זה היה מפחיד?
ממש לא. הפחד העיקרי היה מעט לפני מהלא נודע,
אבל בתוך הסשן הייתי בשלווה כל כך גדולה וכמעט ולא הרגשתי את הגוף, כך שהיה לי קל להיות בתוך החוויה מבלי להרגיש פחד אמיתי (שהוא תמיד מזוהה עם הגוף).
האם אני ממליצה לעבור כזאת חוויה?
אך ורק אם יש לכם קריאה נשמתית, אינטואיציה חזקה שזה הדבר הנכון לכם- זה מדהים ומרפא, אבל לא מתאים לכל אחד.
בפוסט הבא אספר על הסשן השני שהיה שונה ואפילו יותר עוצמתי מהראשון.
למי שמרגיש קריאה לעבוד כזה מסע, אפשר ליצור קשר עם זוהר דרך האתר שלה.