חשיבות הפעולה מתוך הביטוי האותנטי שלנו
הפוסט הזה מבוסס על פרק בפודקאסט "עולם השפע" (שניתן להאזין לו במלואו – בלחיצה כאן או לצפות בו ביוטיוב – בלחיצה מכאן).
אז מה בעצם הוביל אותי לכתוב על זה?
הקדמה
אני רוצה לעשות הקדמה לפוסט כדי להסביר מה בעצם הוביל להחלטה לכתוב לכן על הנושא הזה.
אני אשתף אתכן שאני מעבירה בימים אלה את תכנית הדגל שלי שנקראת "היקום קורא לך" שבה אני מעבירה את כל השלבים לזימון מציאות והבנת חוקיות היקום ואיך אנחנו יכולות לשלב את התודעה שלנו בצורה כזאת עם חוקיות היקום, כדי לחיות את החיים הכי מלאים, מרגשים ומספקים שנועדנו לחיות. וכל זה מתוך קלילות, זרימה, הרמוניה וכמובן חבירה לכוחות העצומים ואינסופיים של היקום, שהוא תמיד איתנו, תומך בנו ועבורנו.
התכנית הזאת היא תכנית ליווי קבוצתית ויש לנו קבוצה של נשים מדהימות, שמשתפות, מעלות את הדילמות שלהן ואת הדברים שהן עוברות וחוות, מתוך כוונה לעשות עבודה פנימית תודעתית מדהימה והן באמת עושות את העבודה הזאת.
לפעול בצורה "לא מדויקת"
במפגש האחרון שהיה לנו בתכנית, מישהי העלתה שהיא נמצאת ב"לופ" עם עצמה. היא חושבת איך לעזוב את העבודה שלה ולהתחיל לעסוק במה שהרבה יותר מעניין אותה- להיות עצמאית והיא כבר הרבה זמן ב"לופ" הזה, שהיא לא מצליחה לדייק עד הסוף את הכיוון שלה ולא עושה פעולות כי היא מרגישה שזה לא מספיק מדויק.
כשהיא העלתה את הנושא, הבנות בתכנית הגיבו ואמרו דברים מדהימים. המון דברי חוכמה עלו שם וגם אני ניסיתי למצוא איך אני יכולה לעזור לה, בלכוון אותה להיות הרבה יותר קשובה לעצמה ולעשות את המהלכים שהיא מדברת עליהם.
תוך כדי השיח הזה שהיה לנו בתכנית, שמתי לב שאני מופעלת רגשית. אני מתחילה להרגיש תסכול, כאילו הרגשתי את התסכול שלה, אבל לא בדיוק, כי אני מכירה את עצמי מספיק כדי לדעת שאם אני מרגישה תסכול, זה כנראה תסכול שלי שהיא מפגישה אותי בו.
חווית התסכול
ממש התחלתי לשים לב איך אני נכנסת ל"לופ" הזה והתסכול מתחיל להשפיע. בשלב כלשהו שיתפתי את משתתפות התוכנית שיש שם איזה טריגר שמתעורר אצלי, שאני מופעלת רגשית מול הדבר הזה. זה היה מרתק לראות את זה ואז באמת נפל האסימון למקור של ה"לופים" האלה: מצד אחד אני רוצה להיות בעשיה ומצד שני אני רוצה לסמוך על היקום, לנוח ולתת לדברים לקרות מעצמם.
התסכול הזה של- איזו עשייה אני יכולה לעשות עכשיו שבאמת מחוברת לעצמי? ואולי העשייה הזאת היא לא מספיק טובה, לא מספיק נכונה והמקום הזה של אולי מה שיש לי לתת לא מספיק טוב?
כל הדברים שעלו שם בעצם בתוך השיח הזה, ממש הפגישו אותי במקומות שלי עם עצמי לאורך השנים שבאמת נתקלתי בהם. שמתי לב שיש המון דברים שאני רוצה, אבל אני בתסכול הזה.
אחרי המפגש ישבתי עם עצמי ונתתי לדברים לחלחל, כי לא תמיד אני צריכה לשבת ולחשוב על הדברים, אלא אני פשוט שוהה עם זה ותוך כדי דברים מתחילים לעלות.
לסמוך על היקום בפעולות שלנו
זה כמו ששיתפתי באחד מהפוסטים הקודמים שאנחנו כל הזמן מקבלות סימנים והכוונה מהיקום לגבי מה שהכי נכון לנו וברגע שאנחנו כבר בכוונה כלשהי לקבל בהירות לגבי דברים, הבהירות מגיעה לאט לאט, אולי לא באותו רגע, אבל היא מגיעה.
הבהירות הגיעה אלי והבנתי שיש שם נושא מאוד גדול שקשור באופן ישיר לנושא של הפוסט הקודם בבלוג. אם לא קראת, אני ממש ממליצה לך לקרוא, זה ישלים עבורך את התמונה.
בפוסט דיברתי על זימון מתוך מנוחה, דווקא מתוך אי-עשייה ומתוך הכוונה לסמוך על היקום והידיעה שהוא עושה עבורנו גם הרבה מהפעולות, כדי לייצר את הדברים שאנו רוצות בחיים שלנו. דווקא פה הבנתי שנדרשת הבהרה של הנושא הזה של "לסמוך על היקום גם בפעולות שלנו".
לפוסט הזה בהתחלה חשבתי לקרוא: "לסמוך על היקום בפעולות שלנו" אבל זה לא ממש הנושא. הנושא מבחינתי הוא הסיבה האמיתית לתסכול שלנו. למה אנחנו מתוסכלות? ואיך אנחנו יכולות לשנות את זה? כי אני לא רק משאירה אתכן בשאלה, אני אוהבת תמיד לתת את התשובה שהגעתי אליה, שאני מכירה, גיליתי וזיהיתי שנכונה עבורי ועבור הנשים שאני מלווה.
אז מה הסיבה האמיתית לתסכול שלך?
חוסר אמונה ביקום
הסיבה העיקרית שאני מזהה שהיא איכשהו תמיד נכונה: חוסר ביטוי עצמי שנובע מחוסר אמונה ביקום.
זהו, חד משמעית. אנחנו כאן בעולם הזה, בחיים האלה, כדי לבטא את עצמנו, כדי להביא את עצמנו לידי ביטוי ביום יום.
מה זה אומר לבטא את עצמנו? לבטא את עצמנו יכול להיות ביטוי של מילים ודיבור, ביטוי יצירתי כזה או אחר, אבל הביטוי העצמי האותנטי שלנו הוא קודם כל ההוויה שלנו. בעצם העובדה שאנחנו מתקיימות, בעצם העובדה שאנחנו פשוט מתנהלות בעולם הזה (וזה לא כל כך משנה איך אנחנו מתנהלות בעולם), אנחנו מביאות לידי ביטוי את העצמי האותנטי שלנו- להביא לידי ביטוי רצונות, מחשבות, תשוקות, דחפים, דברים כאלה. ובכל פעם שיש דחף, רצון, תשוקה שאנחנו לא מביאות לידי ביטוי, יכול לעלות שם תסכול מאוד גדול.
הסיבה שאנחנו לא מביאות לידי ביטוי את כל הדברים שכתבתי, היא כי אנחנו לא מספיק מאמינות ביקום או בעצמנו- שזה דיי אותו דבר- כי אנחנו והיקום זה אחד.
אנחנו לא מספיק מאמינות ביקום שהוא יתפוס את מה שאנחנו מביאות לידי ביטוי, שהוא יחזיר לנו את הכוונה שלנו. אנחנו לא מספיק מאמינות שזה בטוח עבורנו להביא לידי ביטוי את מה שאנחנו באמת רוצות להביא לידי ביטוי.
חוסר במנוחה וההשפעות שלה
בפוסט הקודם דיברתי על זימון מתוך מנוחה וזימון מתוך מנוחה זה כשהגוף שלנו מבקש את המנוחה. כשהתודעה שלנו, הנפש שלנו מבקשת מאיתנו פשוט לנוח, זה חלק מהביטוי האותנטי שלנו. מנוחה היא חלק בלתי נפרד מהביטוי האותנטי שלנו- כי מתי באמת נכון לנו לנוח? כשאנחנו מרגישות את הצורך, וכשבאמת חסרה לנו מנוחה אנחנו מרגישות צורך לנוח ולהיטען.
כמו שהסברתי בפוסט הקודם, זה קורה כשאנחנו מגיעות לקצה כלשהו, כשקצת התשנו את עצמנו, שהגוף שלנו עייף וכבד, כשאנחנו חסרות השראה. במצבים כאלה זה איתות מאוד מובהק שאנחנו ממש צריכות את המנוחה, והמנוחה היא חלק מההוויה שלנו, מהביטוי האותנטי שלנו.
הסיבה שדיברתי על זה בפוסט הקודם, כי רובינו עושות גם ככה יותר מידי. אנחנו במרדף אחר העשייה כי זו החברה שגדלנו בה, זה מה שלמדנו וחונכנו. שככל שנעשה יותר אולי נהיה ראויות לקבל דברים טובים מהחיים, שזה כמובן בולשיט.
אם לא קראת את הפוסט הקודם, אני ממש מזמינה אותך לקרוא אותו. חלק מהעניין הזה של המנוחה הוא שאנחנו נחות כשזה באמת נכון לנו לנוח, כשזה כפועל יוצא של הביטוי האותנטי שלנו, שאנו מרגישות את הצורך לנוח, ואז אנו מאפשרות ליקום להגיב לפעולות שעשינו לפני המנוחה. מעבר לעובדה שזה גם זמן הטענה כדי שיהיו לנו כוחות וכדי שנוכל לרצות מחדש לעשות פעולות.
לפעול מתוך הביטוי האותנטי שלך
עשיה מתוך מאמץ לעומת עשייה מרצון
הפעם אני רוצה לדבר על הצעד ההפוך. על הרצון לפעול מתוך הביטוי העצמי שלנו והמצבים שבהם אנחנו עוצרות את הביטוי הזה, בזמן שבא לנו לעשות כל מיני דברים. אני מאוד אוהבת לדבר על עשייה לא מתוך מאמץ. המאמץ נובע מתוך דברים שאנחנו חושבות ש"צריך" לעשות אותם, כי ככה למדנו שזה מה שעובד. זה מה שיעזור לנו להגשים דברים, זה מה שיגרום לאנשים לאהוב אותנו, לקבל אותנו או לחשוב שאנו מדהימות, שבפועל זו לא עשייה מתוך הביטוי האותנטי שלנו, אלא, מתוך מאמץ ומאמץ אף פעם לא מרגיש נוח וזורם.
לעומת זאת, כשבא לנו לעשות דברים אז יש לנו פה דחף של הביטוי האותנטי שלנו. כשבא לי לעשות משהו, כשיש לי רצון, כשזה טבעי בשבילי עכשיו לעשות פעולה. זה הביטוי הכי אותנטי שלנו, כך שאנחנו יכולות לא להיות במאמץ ועדיין לעשות המון וזה מאוד טריקי כי החברה שלנו מאוד מקדשת עשייה ועבודה קשה, אבל אנחנו לגמרי יכולות לעשות הרבה דברים מבלי להרגיש שאנו עובדות קשה.
לשם אני רוצה לכוון אותך, שבאמת תנסי למצוא את עצמך כמה שיותר במקומות האלה: בעשייה שקלה לך, שבא לך לעשות, שנעים לך לעשות, שהיא הדבר שהכי מחובר לרצון שלך ולהיות במנוחה כשנכון לך להיות במנוחה, כשאת מרגישה את הצורך פשוט לנוח.
אז למה אנו בעצם עוצרות את הביטוי האותנטי שלנו?
הסיבה שאנחנו לא פועלות כשיש לנו בעצם רצון או דחף, אם תחשבי על זה רגע, היא כי את אולי חושבת שזה לא מספיק טוב, שאולי הפעולה שבא לך לעשות היא לא טובה מספיק, היא לא ראויה מספיק, אולי לא מדויקת מספיק. אולי אם תעשי את הפעולה הזאת לא יבינו אותך, אולי לא יקבלו את זה, אולי זה יעורר שיפוטיות מצד אנשים, אולי זה מפחיד לעשות את הפעולה, אולי זה מסוכן, מה יהיו ההשלכות לפעולה הזאת.
המוח שלנו תמיד לוקח אותנו למיליון ואחת וריאציות של דברים נוראיים שיכולים לקרות אם נעשה פעולה שאנחנו לא רגילות לעשות, למרות שהדחף הכי פנימי, אמיתי ואותנטי, אומר לנו "כן את יכולה לעשות את הפעולה הזאת, זה מה שאת רוצה לעשות".
במצבים כאלה שיש לנו רצון לעשות פעולה מסוימת ואנו בעצם עוצרות את עצמנו, אנו עוצרות את הביטוי האותנטי שלנו וזה קורה כי אנו לא סומכות על היקום שיתפוס אותנו, יתמוך בנו ויתן לנו את הפידבק שאנו נורא רוצות לקבל מהיקום.
פעולות הן לא מאמץ בהכרח. פעולות מתוך הביטוי האותנטי שלנו הן פעולות מתוך מנוחה ומתוך הכוונה לסמוך על היקום גם בעשייה שלנו. ככל שנסמוך יותר ויותר על היקום, ככה יהיה לנו קל יותר לעשות את הפעולות שמחוברות לביטוי האותנטי שלנו.
למה שנרצה לעשות פעולות שמחוברות לביטוי האותנטי שלנו?
כשאנו עושות פעולות מתוך חיבור לביטוי האותנטי שלנו, אנחנו לא במאמץ, זה הרבה יותר קל וזורם. אבל יש פה משהו גבוה מזה- כשאנו עושות פעולות מתוך הביטוי האותנטי שלנו, אנו מביאות משמעות לחיים. אנו עושות את מה שנועדנו לעשות, ברגע שאנו מבטאות את עצמנו אנו בייעוד שלנו ואז אנו מחוברות למשמעות.
הייעוד זה לאו דווקא קריירה, או משהו שאנו מסמנות עליו "וי" לצד המחשבות של "אם אני אעשה את זה אני אקבל הכרה ואז זה אומר שאני בייעוד שלי״, ממש לא. הייעוד שלנו זה להביא את עצמנו לידי ביטוי ברמה הכי אותנטית שלנו.
הייעוד הזה כמובן יכול לקבל כל מיני צורות, בכל מיני דרכים: דרך קריירה, דרך סטטוס, דרך מצבים משפחתיים, אבל בפועל זה פשוט לבטא את עצמנו.
העשייה מתוך הביטוי האותנטי שלנו נותנת לנו משמעות גם אם היא לא באופן מודע ולא בהכרח מכוונה כזאת. היא זו שגם תייצר את ההשפעה הכי גדולה בעולם ותייצר אור גדול יותר בעולם. כי כל אחת מאיתנו היא אור יחיד ומיוחד, אז כשאנחנו פועלות מתוך הביטוי האותנטי שלנו, אנו מפיצות את האור שלנו בעולם.
גם במנוחה אנו מפיצות את האור שלנו בעולם, כי זה חלק מהאור שלנו. האור שלנו צריך בתוך הגוף הפיזי גם הטענה כלשהי. אבל כשאנו מפיצות את האור במהלך עשייה, אנו ברמה הכי גבוהה של הנתינה.
דוגמה להפצת אור דרך עשייה מחיבור וביטוי אותנטי
אני מניחה שאולי עולות בך כל מיני שאלות כמו "איך יכול להיות שאני בנתינה כשאני בעשייה מתוך הביטוי האותנטי שלי?"
אם לדוגמא ר. העשייה מתוך הביטוי האותנטי שלך זה ללכת לרקוד, כי זה מה שהכי בא לך לעשות עכשיו ואת שואלת את עצמך "איך אני בדיוק מפיצה אור בעולם כשאני רוקדת?"
אז אני לא יודעת בדיוק איך כי אני לא מתיימרת לדעת הכל על העולם הזה ועל החיים האלה, אבל אני כן אציע לך דרך להסתכל על זה: אם את רוקדת, כיף לך, טוב לך ואת נהנית- את מפזרת סביבך אנרגיה של הנאה וכיף, זו אנרגיה ממגנטת, זו אנרגיה שנדבקת לאנשים וזה מגביר אצלם את ההנאה והכיף.
יכול להיות שאחרי זה בגלל שתרגישי כל כך מלאה ומסופקת מזה שרקדת, יהיה לך הרבה יותר קל להיות נעימה ונחמדה לאנשים אחרים, יהיה לך הרבה יותר קל להיות בנתינה כלפי אנשים אחרים: נתינה של אהבה, נתינה של מילה טובה, נתינה של – פשוט להפיץ את האנרגיה שיש לך בצורה שיש לך.
אז בעצם בדוגמה הזאת אנחנו מבינות שכשאת עושה את מה שהכי בא לך, מתאים לך ונכון לך לעשות ברגע זה, את בנתינה הכי גדולה. אז את בביטוי האותנטי שלך, אז את בעצם מממשת את הייעוד שלך בחיים האלה.
הבחירה לעומת הרגשת מחויבות וצורך
מתי את מרגישה מאמץ? כשאת עושה דברים שאת חושבת שצריך לעשות, ככה בעצם לימדו אותך, שזה מה שעובד, לעומת עשייה מתוך בחירה שזו עשייה שמרגישה כמו מנוחה. היא גורמת לנו לנוע ולזוז כי זה מה שבאמת מרגיש נכון לנו. זה מה שאנו באמת רוצות ולא כי יש לנו איזה חשש שאם לא נעשה את זה אז יקרה משהו רע.
אני יודעת שבמהלך החיים יש המון רגעים שבהם נדמה לנו שאנחנו חייבות לעשות דברים מסוימים, כי אם לא נעשה אותם אז יקרה משהו נורא ואיום. כמו למשל: "אבל צריך להקפיץ את הילד לגן כי אם לא, הוא יישאר בבית ואני לא יכולה עכשיו לטפל בו", או למשל "עכשיו זה זמן קייטנה ולא ממש בא לי להקפיץ אותו עכשיו, אבל אני חייבת אז צריך".
במקרה הזה אני ממש ממליצה לך לבדוק עם עצמך האם זה באמת "צריך" או את בוחרת לעשות את זה, כי דרך הפעולות את מתחברת לרצון ולמטרות שהן חשובות לך.
כמו למשל: אם הילד ילך לקייטנה אז הוא יהנה, את תדעי שהוא מקבל הרבה יותר יחס ממה שאת מסוגלת לתת לו עכשיו, זה יאפשר לך זמן פנוי, יש לזה המון רמות של דברים שאת "מרוויחה" מהם, שנותנים לך סיפוק או תמורה שהיא חשובה לך ואז את בעצם בוחרת לעשות את זה. את בוחרת להקפיץ את הילד לקייטנה כי בסופו של דבר זה מה שאת באמת רוצה. אולי ההקפצה של הילד לקייטנה זו לא הפעולה שאת הכי רוצה, אבל מה שאת מקבלת מתוך הפעולה הזאת, מחברת אותך לרצון.
אגב גם ללכת לרקוד יכול להיות שמלווה בכמה פעולות שאת לא בהכרח רוצה או נהנית לעשות, אבל שווה לך לעשות אותם כי את מאוד נהנית לרקוד. הפעולות שאת לא רוצה לעשות בדוגמה הזאת יכולות למשל להיות: להיכנס לאוטו ולנסוע למקום שבו את יכולה לרקוד, או למשל לבקש ממישהו שיקפיץ אותך למקום הריקודים.
זה מלווה בפעולות וצעדים קטנים יותר, שגם אם אין לך בהם הנאה גדולה, המחשבה על העשייה בסופו של דבר של מה שאת נהנית, אוהבת ורוצה לעשות, בעצם מייצרת תנועה של צעדים אחרים שלא בהכרח היית עושה אותם, אבל את בוחרת לעשות אותם למען המטרה של העשייה בסופו של דבר שגורמת לך הנאה.
הגיע הזמן שתשאלי את עצמך "מה בא לי?"
אם יש דברים שאת רוצה לעשות, שיש לך דחף לעשות אותם ואת עוצרת את עצמך, יכול להיות שאת נמצאת במצב שאת מאוד מתוסכלת.
אם את כרגע נמצאת במצב של תסכול ואין לך מושג למה את מתוסכלת וממה את מתוסכלת, יכול להיות שהתרגלת כבר הרבה שנים לעשות דברים שצריך ופחות דברים שאת רוצה לעשות והגיע הזמן לחבור למקום הכי ראשוני, הכי בסיסי הזה של "מה בא לי? מה באמת בא לי ואני יכולה כבר עכשיו ליצור אותו בחיים שלי? איך אני יכולה להתחיל לאט לאט, צעד צעד, לעשות יותר עשיית פעולות מתוך ה"בא לי" הזה?״
הסיבה לכך שאת הרבה פעמים לא עושה דברים שבא לך, מעבר כמובן למה שלמדת שצריך ונכון לעשות, היא כי את חוששת שאם תעשי את הפעולות אז ההשלכות יהיו לך לא נעימות ופה בעצם אני חוזרת לנקודה של ההתחלה: לסמוך על היקום.
לסמוך על היקום שיתמוך בך
עד כמה את מאמינה שהיקום באמת תומך בך?
את יכולה ללמד את עצמך לסמוך על היקום, על ידי כך שתזכרי שאת כאן כמו כולנו, מתוך היצירה והבריאה של היקום/הבורא/אלוהים. היקום יצר אותך בצלמו ובדמותו כדי שתבטאי את הביטוי האותנטי שלך בעולם הזה ולכן היקום הוא תמיד לטובתך ורוצה שיהיה לך טוב.
היקום הוא כאן כדי לתמוך בך ובנו. זה הכל עניין של עד כמה את מאמינה שהיקום באמת תומך בך?
אם את לא מאמינה שאת מקבלת כרגע תמיכה מהיקום, אולי הגיע הזמן להטיל ספק במחשבות שלך. מי אמר שזו האמת? מי אמר שאת לא יכולה לקבל תמיכה? יכול להיות שהסיבה היחידה שעד היום לא קיבלת את התמיכה שרצית לקבל מהיקום, היא כי לא האמנת שאת יכולה לקבל את התמיכה ואז לא פעלת מתוך האמונה הזאת שאת יכולה לקבל תמיכה.
כשאת לא נותנת מקום לצד השני לתמוך בך, ברור שהוא לא יתמוך בך. היקום תומך בך גם כשאת עושה פעולות. אם את עושה פעולות מתוך ה"בא לי", מתוך הרצון הטבעי והאותנטי שלך- הוא יהיה שם ויתמוך בך אם תאפשרי לו.
כשאת פועלת מתוך הביטוי האותנטי, דעי שהיקום יתמוך בך
זה המקום להזכיר לעצמך שאת כאן כדי לחיות את החיים שאת רוצה שנועדת לחיות. כשאת פועלת מתוך הביטוי האותנטי שלך, אז את מממשת את הייעוד שלך בעולם. כשאת מממשת את הייעוד שלך בעולם, אין שום סיבה שהיקום לא ירצה לתמוך בך.
אם נחזור לדוגמה הקודמת שנתתי לגבי ריקודים, היא הייתה דוגמה ספציפית, אבל אני יכולה לתת לך אינסוף דוגמאות של דברים שאולי לכאורה נדמה לך שהם לא תורמים לעולם, אבל איך שלא תסתכלי על זה, את תמיד תורמת לעולם כשאת עושה את הדברים שאת באמת רוצה לעשות. הדברים שנובעים מתוך התשוקה הפנימית האותנטית שלך.
לכן אין שום סיבה בעולם שהיקום לא ירצה לתמוך בך כשאת עושה טוב לעולם, כשאת מביאה לידי ביטוי את מה שנועדת להביא לידי ביטוי ולכן את ממש יכולה להזכיר את זה לעצמך בכל פעם מחדש- שאם תעשי את מה שאת הכי אוהבת לעשות, את מה שבא לך לעשות, את מה שיש לך דחף לעשות אותו, היקום יהיה שם לתמוך בך לאורך כל הדרך.
היקום תומך בך בדרכים שונות
אני רוצה להגיד משהו מאוד חשוב לגבי התמיכה של היקום: התמיכה של היקום לא תמיד תראה כמו שאנחנו מצפות ממנו להראות לנו. התמיכה של היקום לא תמיד תהיה פידבק מיידי לפעולות שלנו. התמיכה של היקום יכולה להתבטא באינסוף דרכים וזה היופי – להתמסר ליקום. לדעת שלא משנה איך זה נראה כרגע, היקום תומך בנו.
אני אתן לך דוגמה מהעולם העסקי: פרסמתי עכשיו פוסט ברשת החברתית ואין תגובות. האם עצם העובדה שאין תגובות מעיד שהיקום לא תומך בי? ממש ממש לא. יכולות להיות סיבות רבות לחוסר בתגובות- היקום "מראה" לי רגע האם זה באמת מה שרציתי, לפרסם? או שאולי פרסמתי רק כדי לעשות על זה "וי"? יכול להיות שאין תגובות כי אולי יש עוד משהו שעליי להבין לגבי עצמי, או לדייק לגבי מה שבאמת בא לי לכתוב? והפידבק של היקום זו בעצם התמיכה שלי "ללכת" עם מה שאני באמת הכי רוצה.
לעומת זאת כמובן שיכולה להיות תמיכה מהיקום שהיא הרבה יותר גלויה והרבה יותר קל לראות אותה כמו הרבה מאוד תגובות ושיתופים לפוסטים או כמו שיצאת לרקוד וכולם שמחים מסביבך על זה שאת רוקדת ואת נהנת. תמיכה מהיקום יכולה להיות ללכת לעשות מסאג' ולקבל את הפרגון הכי גדול מבעלך שהוא בעצמו רוצה לשלם לך על זה, כי "איזה כיף שאת מפנקת את עצמך". קחי בחשבון שתמיכה מהיקום יכולה להיראות באינסוף דרכים.
את בוחרת איך להסתכל על התגובות של הסביבה שלך למה שאת עושה. אם תבחרי להסתכל על כל תגובה שאת מקבלת כאל עוד דרך של היקום שתומך בך, זה יעזור לך לדייק את עצמך עוד יותר. לעשות עוד יותר דברים מתוך הרצון והביטוי האותנטי שלך, זה יעזור לך להתרחב, להתפתח ולהיות יותר ממי שאת והכי חשוב, להגביר את רמות הסיפוק, האושר והשמחה בחיים שלך. כי זו המטרה של היקום.
ואם את לא בטוחה בזה, אז תני לי להנגיש לך הידיעה הזאת שיש לי: ברור לי שכל מה שהיקום באמת רוצה עבורנו, זה להיות מאושרות, שמחות, שלוות ולהביא לידי ביטוי את מי ומה שנועדנו. להביא לידי ביטוי בעצם את מי שאנחנו באמת. זו המטרה של היקום. ואם דברים לכאורה נראים עקומים מבחוץ זה רק בגלל שאולי לא הבאנו לידי ביטוי עד הסוף את מה שבאמת רצינו, או שלא באמת נתנו או אפשרנו ליקום לתמוך בנו.
איך תוכלי לפעול מתוך הביטוי האותנטי שלך?
תזכירי לעצמך שהיקום תמיד תומך בך
בעיני, מתוך החוויה והניסיון שלי, הדרך שתעזור לך לפעול עם פחות חששות, או יותר נכון, לא לאפשר לחשש ולפחד לעצור אותך מלפעול כשאת באמת רוצה, היא להזכיר לעצמך שכשאת פועלת מתוך הרצון הפנימי, האותנטי שלך, היקום תמיד תומך בך בצורה זו או אחרת וזה תמיד מוביל אותך למקום טוב יותר של סיפוק, אושר ושפע גדולים יותר.
התייחסי לחיים כאל משחק
במצבים שבהם אני מאוד מפחדת מפעולה ומההשלכות שלה, אבל אני מרגישה שזו הפעולה שהכי בא לי לעשות והיא הכי נכונה עבורי, מאוד עוזר לי להתייחס לחיים כאל משחק של התנסויות. לא לקחת כל כך ברצינות את הפעולה וההשלכות שלה, אלא, פשוט להגיד לעצמי: "מה הדבר הכי נורא שיקרה? מקסימום זה לא יעבוד. שיחקתי את המשחק, אני מתנסה. זה המשחק של החיים. החיים הם משחק של התנסויות, אז מה יצא לי מזה? התנסיתי, גיליתי מה עובד לי יותר ומה פחות. בפעם הבאה אפעל בצורה קצת אחרת ואז אולי זה יעבוד לי טוב יותר".
אם אני לא לוקחת כל כך ברצינות כל דבר שקורה בעקבות הפעולות שלי, הרבה יותר קל לי לעשות את הפעולות. אז לפעמים אני פשוט אומרת לעצמי: "יאללה, אני קופצת למים ומתנסה, מקסימום זה פחות יעבוד, אז אני אתנסה שוב ושוב ושוב עד שזה יעבוד טוב יותר".
תוך כדי שאני מתנסה אני אומרת לעצמי שבכל מקרה היקום בעדי. היקום רוצה שאני אצליח ואם לא הצלחתי וזה לא הולך, זה לא כי היקום הכשיל אותי, אלא, כי לא האמנתי בו מספיק כדי לראות בזה הזדמנות להצליח יותר.
זה אולי המשפט הכי חשוב שציינתי, אז תקראי את זה שוב:
אם משהו לא הולך לך זה לא כי היקום הכשיל אותך, אלא, כי לא האמנת בו מספיק כדי לראות במה שקרה כהזדמנות להצליח יותר. היקום רוצה שתצליחי והוא רוצה שתצליחי בגדול, בענק, שתביאי לידי ביטוי את מה שאת הכי רוצה להביא לידי ביטוי ושתקבלי את השפע הכי עצום בעולם.
עשיה מתוך חיבור אותנטי תוביל לשפע אמיתי
ואם לא קיבלת את זה כמו שרצית, יש משהו טוב יותר עבורך. תמיד, תמיד תזכרי את זה ואם הזיכרון הזה יעזור לך לעשות יותר פעולות מתוך הרצון שלך, לכי על זה. זכרי, עשייה זה לא אומר שאת לא סומכת על היקום. עשייה שמגיעה מתוך הרצון הטבעי האותנטי שלך, זה אומר שאת הכי סומכת על היקום, שהעשייה שלך תוביל אותך למקום של שפע, של שמחה, של סיפוק גדולים יותר ולא רק אותך, אלא, את כל מי שנמצא בסביבתך, כי כשטוב לך טוב לאחרים. ככה זה עובד וכשלא טוב לך בהכרח זה משפיע על אנשים בסביבה שלך, בין אם הם מודעים לזה ובין אם לא.
אז ככל שיהיה לך טוב יותר, ככל שתעשי יותר פעולות שאת רוצה, אוהבת, נהנת מהן ובא לך לעשות, כשיש לך דחף כזה, להביא את עצמך לידי ביטוי- כולם ירוויחו מזה. גם אם זה נראה לכאורה שלא, כי אנשים לא תמיד מודעים לרמות של הרווח שלהם. לפעמים אנשים בדיוק כמוך גם מונעים מהפחדים שלהם, אבל בגדול, זה תמיד יוביל להרבה יותר שפע, לא רק עבורך אלא עבור העולם. ככה זה עובד. זו התורה שלי, זה מה שעוזר לי לנוע ולייצר יותר שפע בחיים שלי ואני מאמינה שזה מה שיעזור גם לך.
אז קחי את זה, יישמי את זה, והתחילי לפעול מתוך מה שאת באמת רוצה. סמכי על היקום שהוא יתפוס אותך ושאת לא באמת יכולה ליפול ולהיכשל.
אוהבת אותך המון, מאמינה בך ורוצי, צאי ותעשי. פשוט הפיצי את השפע שלך בעולם מתוך הביטוי האותנטי שלך, כי מגיע לעולם לקבל יותר ממי שאת ומגיע לך לקבל את כל הטוב שהשפע הזה יכול להביא לחיים שלך.
תודה שהקדשת את הזמן לקרוא את התוכן שלי. אם אהבת אותו, אני הכי אשמח בעולם שתפרגני בחוות דעת חיובית באחת מהדרכים הבאות:
בפודקאסט, או ביקורת בגוגל, או תשתפי את התוכן ותעבירי את השפע הלאה באחת מהדרכים הבאות: